ויהי בשנת האור ה-30,052 לספירת שרת האיזומורפיים מאז
הימלכותי כיהוה אלוהים, הקיצני מתרדמתי שר המידע וסיפר על
שינויים חדשים באזור גלקסיית הכוכב הכחול. ונתבקשתי בידי
האסיפה המכוננת של המועצה העליונה לשיתוף גלגולי אנרגיה לרדת
מחדש ולחזור עם ממצאים ומסקנות חדשות. וכך עשיתי. הנהו קצה
הפרוטוקול לפניכם לעדות וזכרון. רק זאת למען אציין ואזכיר,
שאנוכי יהוה אלוהים אוהב לחוות את ההוויה בחרוזים, אז יסלחו לי
נא מראש אותם פקידים אפרוריים:

ויהי מקץ תרדמתי האחרונה
ירדתי אל האדמה
לראות את מעשי-האדם
והאם הפסיק הוא כבר לשפוך דם.

ואראה שני מגדלים
(בפעם הקודמת זה היה אחד, למיטב זכרוני)
וגחונות שועטים אל תוכם מתרסקים
ואחזה במהומה גדולה רבתי
ושטרות מעופפים
ועמים מבוהלים

והנה נזכרתי באיזה עם אחד
ונחמד
שבחרתי פעם אחת
להיות נציג האנושות
שיוביל אותה לקצת בגרות.
והחלטתי לבוא ולראות
האם הם מגיבים כיאות.

ואראה מלאכים
עולים ויורדים
בסולמות של מגדלי שמירה
רצוצים ומבולבלים;
ואראה גטאות
וסביבותם גדרות בטון והפרדה
ומכלאות לחיות
ואנשים קירחים
עם חלוקים לבנים
וארץ זבת הרואין וניקוטין.

ואתעצב אל ליבי עד מאוד.

ואקרא אל הצבאות
ואיוועץ עימם מה לעשות
והחלטתי לשים את הקשת בענן
אבל שר-הגאווה התבייש ונרדם.
ואראה פסים כחולים וכתומים
נמשכים אל הקצוות הקיצוניים
של האדום והסגול
במקום אל הירוק
הרגוע והמתקתק
ואזעק,
"הביאו לי מכחול!"

ואערבב הכל הכל
בחמת זעם וטירוף
ושחור בלע הכל בייאוש

ואברח מכאן בשארית כוחותיי
במהירות האור
ואמלמל במחוזותיי
"עד מתי, עד מתי?"
כשאינני יודע מתי אחזור.

וביקשתי דבר אחד משר-הזכרונות
למען כל שאר הדורות
שזאת בפרוטוקול יכתוב
בטרם אישן
שאינני מתחרט על דבר
וכי אין שום פרט מזיק או מיותר

היקום בראשיתו ואחריתו מושלם
הוא מושלם
וטוב.