מחצית מהדרך אני רק חושב על זה, לא בטוח שאני צודק,ממשיך לנתח
את זה מעוד זווית, לא ברור עדיין. כל הדרך נופים משתנים אבל
אותם קוי דימיון יש ביניהם, לכל הרוחות זה לא עוזב זה תקוע לי
שם, כמו עצם בגרון טוב הגעתי מה עכשיו? מה ציפיתי שיקרה שאני
אשכח ברגע שאגיע,שטיות זה עדיין פה ועושה לי הרושם שזה הולך
להישאר לפחות עד מחר.
בדרך חזרה נזכרתי בזה שוב הפעם הייתי רגוע לגמרי הבחנתי את זה
שוב אבל אני כבר לא יודע ונראה שמאוחר מידי. תמיד אומרים שהדרך
חזרה היא יותר מהירה, לא נראה לי אבל מה שבטוח מחר אני נוסע
שוב.