היי,

אתה בטח מופתע לקבל ממני מכתב, וגם אם לא, אני מאוד מופתעת
שאני שולחת אותו. למען האמת, אולי אני לא אשלח אותו. אם אתה
קורא אותו עכשיו אתה יכול להבין שנשארתי ערה מספיק מאוחר כדי
לתת לעייפות שלי להשתלט על שיקול דעתי, שמעולם לא היה משהו
מלכתחילה...

בשיחה שלנו בשבוע שעבר סיפרתי לך כמה טוב לי מאז שהפסקנו לדבר.
אני חייבת להודות שהשיחה איתך הזכירה לי כמה כיף לי לדבר איתך,
שאתה איש שיחה מדהים, שאתה אינטיליגנטי, מקסים וכל אותן תכונות
שתמיד אהבתי אצלך, הזכירה לי את הבחור שאהבתי, בצורה זו או
אחרת, בשלב כלשהוא.
לקח לי כמה ימים להזכר גם בבחור אחר, שגם אותו שכחתי, אבל
מסיבות אחרות. את הצד האחר בך: הבוגדני, הפוגע, החלש.

כשאני אומרת "בוגדני" איני מתכוונת לבגידה שעושים במעשה, אלא
לבגידה שעושים בחוסר מעשה.
בזמנו, כשיצאנו (היה היה פעם..), הייתי בתקופה לא טובה במיוחד,
בלשון המעטה. תתפלא, אבל זה בא לידי ביטוי לא רק בטלפונים
התכופים והאובססיביים אליך, אלא גם בהתנתקות מהחברים, מהמשפחה,
לא תפקדתי. זו הייתה תקופה כזאת, וזה קורה לכולם.
ונכון, שבתקופה כזו, הדבר האחרון שאני צריכה זה חבר. ההחלטה
להפרד הייתה הכי נכונה והכי מתבקשת גם אם היא הייתה מאוד
כואבת, ואני מאמינה שהיא הייתה כזו לשנינו. הרבה פעמים הודיתי
לך בליבי על כך שהיית חזק מספיק לומר את ה"לא" הסופי, שהיה כל
כך נחוץ, לשנינו.

אבל גם אם לא הייתי צריכה חבר במשמעות של בנזוג, הייתי מאוד
זקוקה באותה תקופה לחבר, במשמעות של ידיד. לאוזן קשבת, לכתף,
למילה טובה. ודווקא בתקופה שהייתי כל כך צריכה אותך: אתה ברחת,
התנתקת.
נכון שהטלפונים הפריעו לך, ובצדק, אבל אם התקשרתי אליך 24 שעות
ביממה, זה משאיר לי, מבחינה לוגית, שום זמן להתקשר למישהו אחר,
מה שאומר שאולי, רק אולי, הייתי צריכה דווקא אותך שם, כידיד,
וכמישהו שאכפת לו ממני. ואולי, רק אולי, האמנתי באותה תקופה,
שאין לי אף אחד אחר מלבדך.

חברים מדברים גם כשזה לא נוח להם. למשברים יש מין נטיה להגיע
בזמן הכי פחות מתאים: בארבע בבוקר, למשל. חבר אמיתי יענה
לטלפון, גם בפעם המאה, גם באמצע הלילה, תמיד. כי אם חבר טוב
שלך מתקשר בשעה כזו, כנראה שהוא צריך אותך. דווקא אותך, ודווקא
עכשיו.
לכך אני מתכוונת כשאני אומרת שאני מרגישה שבגדת בי. כיוון
שדווקא כשסמכתי עליך הכי הרבה, והייתי צריכה אותך כל כך, כחבר
טוב - דווקא אז בחרת להפנות עורף קר מאוד, שנראה קר הרבה יותר
ביחס לאהבה שהרעפת עליי זמן לא רב קודם לכן.

שלא תטעה - אני עדיין מעריכה אותך מאוד. ובזמן שלא דיברנו
הצלחתי לשכוח  גם את הפעמים שהכעסת אותי ופגעת בי. נשארת מעין
זיכרון רחוק, כזה שזוכרים לגביו את הטוב ואת הרע, כמו כל
זיכרון.

אל תחשוב שאני לא זוכרת את כל הפעמים האחרות שכן עמדת לצידי,
כי אני זוכרת. זה פשוט שהן מבליטות כל כך את הפעמים שלא היית
שם, כשהייתי צריכה הכי הרבה.  

המטרה של המכתב הזה, היא בשום פנים ואופן לא לפתוח ויכוחים
מהעבר, אלא להסביר לך למה אני מבקשת ממך, בשורה התחתונה, לא
להתקשר אליי יותר.
כי בסופו של דבר, טוב לי יותר כשאני לא מדברת איתך, כיוון שאני
לא צריכה להתעסק באכזבה ממך או בשאלות אחרות. אני יכולה פשוט
לזכור אותך, כחבר, כידיד, כאדם - לטוב ולרע בכל אחד מהתחומים.

אני מאחלת לך, מכל הלב, את כל מה שאתה מאחל לעצמך, ואת כל הטוב
שבעולם. תמיד יהיה לך מקום מיוחד אצלי, למרות, ואולי בגלל
הכל.

לילה טוב,
אני.

תמצית של מכתב אמיתי שכתבתי ושלחתי.
תשובתו לא אחרה לבוא: בקשתך תכובד, עצתי לך, השתדלי להמנע
מדרמות. אז לקחתי את הדרמות שלי וכתבתי על זה סיפור