החורף כבר כאן.  
לא בגלל 'עונת השנה', פשוט כי 'קר לי'
וזו הסיבה שחורף היא עונת האוהבים, כשמרגע שכבר אין את האופציה
להתכרבל עם אמא ואנו מחפשים מקור 'חום' אחר.

בכל פעם שקור מתחיל 'לחדור לעצמותיי' - עולה איתו זיכרון
(חמים)

קראו לה נטע.
נפגשנו לפני שנים, עוד ב'יסודי'.
אבל באמת יצא לי להכירה כמה שנים מאוחר יותר, בזמן שטיילנו
במדבר כמה חברים.
אני לא יודע  כמה אתם מכירים את המדבר ואת הלילות בו, אבל
תאמינו לי כמה שחם ביום, קר בלילה.
נראה כאילו האש עצמה צריכה שמיכה להתחמם.
התכרבלנו אחד בשנייה משתדלים לחמם ולהתחמם וכך יצרנו את המושג
"חברים מוסריים".

כי יש כול מיני סוגי חברויות
יש חברים  כאוהבים  וכאלה כי נוח ביחד, יש את אלו שנהנים
מחברתו של זוגם ועוד מלה, דוגמאות  
אבל כמונו אין "חברים מוסריים": שדואגים אחד לשנייה שקור המדבר
לא יחדור לנשמה, לפחות לא עמוק מדי.  
וכמו שאמרו חכמים:
''אין דבר שמחמם גוף בש"קש, מגוף נוסף שלתוכו פלש"


נטע קר לי!!! מתי את חוזרת???