אני יושבת בחושך, לא שמה לב למה שקורה סביבי. נקודת האור בסוף
המנהרה נראית קרובה כל כך.
אני חושבת על העיניים שלך. העיניים הירוקות, הגדולות, שהתאהבתי
בהן וכעת אני רואה רק את השקר משתקף בתוכן.
אני חושבת על השפתיים שלך. השפתיים המתוקות שנישקתי כל כך הרבה
פעמים, ואני שומעת בתוך ראשי את השקר פורץ מתוכן.
אני רואה את הנשמה שלך. הנשמה שמשכה אותי כל כך, וכעת היא
כאילו מתחמקת ובורחת לעבר מישורים חדשים, אהבות חדשות, שקרים
חדשים.
אני נמשכת אליך בפעם האחרונה, לא בטוחה במה שאני מרגישה,
פוחדת, נבהלת, נרתעת, זזה לאחור, נתקלת בעצמי, מנסה לחזור
ולהרגיש, אולם לא מרגישה כלום.
הכאב נעלם, אני מרחפת, נקודת האור מתחילה לגדול. אני משאירה את
המחשבות עליך מאחור. נזכרת בפעם האחרונה בגופך, הגוף שחיבקתי
כל כך הרבה פעמים, ושוקעת, פשוט שוקעת לתוך האור, נפרדת
ממך...
להתראות אהובי... אל תשכח אותי... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.