בשכונה טובה חוזרת הבייתה,
ילדה קטנה עם צמות, ולחיים עגולות.
מתיישבת היא על מדרגות סף חדרה,
מחכה שיחזור, יעשה את זה ויגמור.

ילדים אחרים משחקים בחצר.
רוצה הילדה להיות כמוהם, להנות מהחיים.
אבל אביה בראשו לא היה בסדר,
הוא לא עושה מה שאבות אחרים עושים.

האיש מתוסכל מחיים אבודים.
עובד קשה בפרך, אך לא מקבל תמורה.
אשתו התגרשה ממנו לפני כמה שנים.
חייו הרוסים, אז הוא הורס את הילדה.

הגיע האב הבייתה עם רגליים כבדות.
עולה במדרגות, רואה את הילדה בוכה.
היא כבר יודעת מה הוא הולך לעשות.
מבט מוזר בעיניים, הוא כבר משתנה.

ברעש השקט הוא הולל את מעשיו.
ובלחישתה היא מבקשת, מתחננת שיבלום.
אך הוא כבר בתנופה ותחנוניה לשווא,
ואין הוא מסוגל את תנועותיו לחסום.

הילדה לא הבינה מדוע הוא עושה זאת.
למה הוא מכה אותה, נותן לה סיבה לבכות.
נשבעה הילדה שלא תעשה מה שעשה,
הבטיחה לעצמה שלעולם לא תהיה אם מכה.