נער ונערה בני 17 מסתובבים בתל אביב בשעות הלילה. קר, שניהם
לובשים מעיל. אמיר הוא נער גבוה בעל עיניים בהירות ושיער שטני.
נעם היא נערה נמוכה יחסית, עם שיער שחור ועינים ירוקות, עורה
לבן. הם הולכים על מדרכה. ידיה של נעם בכיסיה כאשר ידיו של
אמיר מחזיקות את שני תיקיו.
נעם
אנחנו הולכים דרך דובנוב, זה מקצר אליי הביתה.
אמיר
יס בוס.
נעם
מה פתאום אתה קורא לי בוס?
אמיר
מה פתאום את לוקחת אותנו דרך דובנוב?
שניהם מגחכים, הם לא מביטים אחד בשני, רק בדרך.
נעם
אהבתי את הסרט.
אמיר
סרט טוב.
נעם
הוא לא היה קשה כמו שחשבתי.
אמיר
אחד הסרטים הכי ראליסטים שראיתי.
נעם
מעניין איך עשו את זה?
אמיר
זה לא משנה, צריך קודם לפענך אותו מבחינה רעיונית.
נעם
טוב די.
אמיר
את יודעת שאני צודק.
נעם
בסדר אמיר.
תגיד, הסרט לגמרי עלילתי?
אמיר
את שוב עושה את זה. כן הוא לגמרי עלילתי. אבל זה לא הנושא
כאן.
תפסיקי להתקע על הדברים הלא רלוונטים.
נעם
זה רלוונטי בעיני, אז די להתנשא מעליי, ודרך אגב אתה לא צודק.
אמיר מגחך, מסתכל על נעם ומפסיק. שוב שתיקה, שניהם ממשיכים
ללכת, קצת במרחק אחד מהשני.
נעם
אז מה אתה עושה בסילבסטר?
אמיר
רציתי להזמין אותה לצאת, אבל כבר נמאס לי.
נעם
כבר? ממה הפעם?
אמיר
סתם, היא מתחילה להיות יותר מדי השקעה בשבילי.
נעם
כל בחורה היא יותר מדי השקעה בשבילך.
אמיר
אין לי כוח לשיחת נפש עכשיו, אז אל תתחילי בזה.
נעם
להתחיל במה?
אמיר
לא משנה.
נעם (בהיסוס)
היא היתה אומרת "לא", בכל מקרה.
אמיר
כן, אני יודע.
נעם
זה לא בגללך. התזמון פשוט לא מתאים.
אמיר (בחשדנות)
ואת? עושה משהו?
נעם
תכננתי, אבל לא.
אמיר
בכלל כל הקטע של הסילבסטר ממש מפריע לי השנה.
נעם
למה? מה ההבדל משנה שעברה?
אמיר
לא יודע, פתאום איכפת לי מזה. את יודעת זה סתם תרוץ לזוגות
להיות שוב יחד, ומדכא בדדניקים.
נעם
בדדניקים?
אמיר
כן, בדדניקים. כמונו.
עוברת שתיקה ביניהם, הם מגיעים לרמזור ועוצרים, אמיר מעלה את
עיניו לנעם. נעם ממשיכה להסתכל על הרמזור. אמיר מביט סביבו ואז
שוב אל נעם.
אמיר
לאן הבאת אותנו?
נעם
עוד שניה מגיעים לתחנה שלך.
אמיר
לזה את קוראת קיצור?
נעם
כן, אני אוהבת את הדרך הזו.
אמיר
זו הדרך הכי לא הגיונית אלייך הביתה.
נעם
אני גרה כאן, עשיתי את כל הדרכים יותר מפעם אחת.
אמיר
ואני פטרוזיליה.
אמיר מרים את ידיו לאוויר ומתחיל להדגים.
אמיר
כאן הסינמטק וכאן הבית שלך, זו הדרך הרגילה וזו הדרך שאת קוראת
לה קיצור.
נעם
טוב די, זה הקיצור שלי, בסדר.
אמיר
גם כן. תודי שזה לא מקצר. לא לי ולא לך.
הרמזור הופך לירוק והם ממשיכים ללכת.
נעם
אני מביאה אותך לאוטובוס שלך, ישיר הביתה.
אמיר
לא, לא , לא.  ישיר הביתה היה לי מהסינמטק, אבל את חייבת לעשות
לי כאן סיבובים בעיר.
נעם
כן אני חייבת ואם אתה לא רוצה, אז אל תעשה טובות, מי צריך אותך
בכלל.
אמיר
בטח שאת לא.
נעם
אם אתה לא רוצה, אתה מוזמן ללכת, אני יכולה להמשיך לבד.
אמיר
תפסיקי להיות כזו תינוקת, את יודעת שאני רוצה.
נעם
אתה באמת נשמע רוצה...
אמיר
טוב, אז אני לא רוצה...
מרוצה?
נעם
הנה, סוף סוף, אמרת את זה.
אמיר
די! די! אי אפשר ככה.
נעם לא ממשיכה בדיון, כך גם אמיר, הם מגיעים לתחנת אוטובוס,
ישנו אדם אחד שיושב בתחנת האוטובוס.
אמיר
בואי נשב על המדרכה.
שניהם מתיישבים על המדרכה במרחק מהתחנה כך שאוטובוסים לא ידרסו
אותם.
אמיר
את יודעת שאני כן רוצה.
נעם
אל תדאג, אני יודעת.
אמיר
אז את סתם רוצה לריב?
נעם
אני לא חושבת שאנחנו מסוגלים למשהו אחר.
אמיר
אולי עדיף שפשוט נסיים עם זה.
שתיקה, מגיע אוטובוס לתחנה ונעצר, שניהם נשארים לשבת.
נעם
אתה חושב שהוא ידרוס אותנו?
אמיר
לא, הוא רחוק מדי.
האוטובוס נוסע, אמיר מניח את תיקו ונשען עליו בסוג של שכבה.
נעם
עדיף שאני אלך הביתה.
שתיקה עוברת ביניהם, אף אחד אינו זז.
אמיר
נו אז את הולכת?
נעם
אין לי כוח לזוז.
אמיר מגחך. שתיקה.
נעם
אני חושבת שעדיף לריב.
אוטובוס מגיע. שניהם נעמדים.
נעם
אז מחר אותו מקום אותה שעה.
אמיר
יס בוס.
שניהם מגחכים, אמיר עולה במהירות על האוטובוס ונעם ממשיכה ללכת
ברחוב לכיוון ביתה. אמיר מסתכל באדישות על דלת האוטובוס בזמן
שנעם מתרחקת לאיטה.