דור זוויג / ציפורים |
עם שורות כחולות וישרות על לבן
להכתים בו את כל דאגותיי
להנציח
אחזתי את העיפרון בחוזקה
רעדו אז, רגליי וידיי
ליבי רקד לו בטראנס לא מובן
ורק אז, בשנייה, התפזרו העננים בשמיים
לפתע הבנתי
את הכאב הזה אי אפשר להסביר
על הצער הזה אי אפשר לדבר
אז אשב לי לבד על סלע ביער
ואתן לדמעות לשיר את שירי
ולציפורים לשקר לי בלחש
שהכל יסתדר בנפשי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|