אני אף פעם לא בוכה
אפילו להזיל דמעה אני לא מסוגלת
אני יושבת ובקירות בוהה
ומבפנים אני מתיסרת
מעיין קיר מפלדה בתוך ראשי אני בונה לי
הבכי מבפנים כבר שוטף לי את הכל
אולם מבחוץ אני נראית לחלוטין נורמלי
מנסה לברוח כל עוד אני יכולה
שאף אחד לא ישים לב שאף אחד לא ידע
לא מעוניינת בתשומת לב מזוייפת
של 'חבר' או 'חברה' שבטח רק הרגע
שמו לב שאני בכלל קיימת
מסתגרת בתוך עצמי  שומרת את הכל בפנים
עומדת להתפוצץ אך מבחוץ כלום לא רואים.
מחכה ליום אחד שאשב לי לבד
ודמעה אחת, אחת ויחידה
תרד מתוך עיני הכחולה
תנזל על לחיי ותיפול על שפתי
דמעה קטנה ומלוחה
כמו המציאות שלי