יש לי כל כך הרבה מה להגיד... ואין מי שישמע...
הלכת ואפילו לא הספקתי להיפרד.
אני כל כך רוצה שתחזור, אפילו רק לשנייה, רק בשביל שאני אוכל
להגיד לך כמה שאהבתי, וכמה שאני תמיד אוהב אותך, ולמרות שהקשר
בינינו דעך - זכרתי אותך וחשבתי עליך.
מהרגע הראשון שהכרנו, נראית לי כל כך מצחיק, מיוחד, ויפה. היית
כל כך נחמד אליי, סתם ככה.
תמיד הייתה לך סבלנות אליי, לשחק איתי איקס-עיגול כשאף אחד אחר
לא רצה... הדברים הקטנים האלה שהיו לנו, וכל כך נהניתי מהם,
אבל לא אמרתי לך, ואני יכולה רק לכתוב את השורות ולקוות שאתה
קורא ויודע ונמצא בתוך המחשבות שלי.
אני כל כך מפחדת. יש לי כל כך מעט זכרונות ממך, ואני כל כך
רוצה לזכור אותם, כי זה כל מה שנשאר לי ממך. זכרונות, ותקווה
שיום אחד תחזור, שנגלה שהכל בעצם זה רק הזייה אחת גדולה
ועצובה, שלא הייתה שום תאונה, ושפתאום תחזור אלינו לבית-ספר,
לחברים, עם הצחוק שלך והחיוכים והשגעונות...
אני תמיד זוכרת אותך צוחק, ישן, רוקד כמו שרק אתה יודע, נמצא
בהיפר מטורף או ישן... תמיד נרדם ולא משנה מה ואיפה!
זה באמת נכון המשפט הזה, שמבינים כמה משהו חשוב לך, רק אחרי
שמאבדים אותו. והיית כל כך חשוב לי, לנו, לכולם. גם אנשים שלא
הכירו אותך, שלא זכו להכיר, בוכים עליך, אולי בגלל העובדה שהם
לא ייזכו להכיר אותך, לגלות איזה אדם מקסים היית, את החיוך,
העיניים...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.