[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ויל בון
/
יום שקט של קיץ

זה היה מין יום שקט של קיץ. יום שבת. אני ממש אוהב את יום שבת.
יום טוב למחשבות.
ככה מצאתי את עצמי מתהלך בבית בתחתונים וגרביים במין הליכה
חרישית, מחזיק בידיים את סיסי, החתול הפרסי הענקי שלי, ומלטף
אותו כאילו היה תינוק מפונק. "אתה חתול טוב", אמרתי לו, אבל
הוא לא ענה. רק גרגר בהנאה. "שמן".

למחרת בבוקר השכמתי קום, נכנסתי למטבח כדי לחטוף משהו קל לאכול
וציפתה לי הפתעה לא כל כך נעימה. נגיד שלא ככה הייתי בוחר
להתחיל את הבוקר... המטבח כולו הפוך. כנראה סיסי שוב התהלך
בשנתו ועשה שמות בארונות, בשיש ובכלי הכסף היקרים של סבא.
כעסתי מאוד וגערתי בו אבל ידעתי שאין מה לעשות, הוא חתול חולה
וזקן ושום דבר כבר לא יעזור, אך זו בעיה רצינית והחלטתי למצוא
לה פתרון לאחר שאחזור מן העבודה.
כל כך אהבתי את החתול הזה והשקעתי בו את הנשמה, היה עצוב לראות
אותו במצב הזה ולפעמים היו חוזרים אלי המראות מהימים בהם היה
עוד גור קטן ומשחק על הספה בבית הורי. אני נזכר ביום שהוא רק
הגיע אלינו. כולו קטן, לבן, פחדן ומצונף בתוך עצמו.
כשעברתי לדירה משלי לקחתי אותו איתי ומאז הוא היה חברי בלב
ובנפש. הכל אנחנו עושים יחד. הכל.

באותו יום כשחזרתי מן העבודה התנועה הייתה נוראית, אולי יותר
מאי פעם, וכשהתקרבתי לביתי השמש כבר שקעה והשמיים היו עטופים
בדימדומים חמים ונעימים, ורודים וכתומים שפתאום התערבבו בצבעים
אדומים וכחולים מהבהבים שבקעו מניידות המשטרה שהקיפו את הבית
בו אני גר . בהתחלה חשבתי שהתבלבלתי בבית אבל הסתבר שלא
והמשכתי להתגלגל לאיטי, נועץ מבטים משתאים כלא מאמין.
החנתי את האוטו בצד והתקרבתי בצעדים מהירים ומפוחדים. השוטרים
שעמדו מאחורי הסרטים הצהובים שנמתחו וסימנו את זירת ההתרחשות
מסביב לבית לא נתנו לי להיכנס, ורק לאחר שהוכחתי את בעלותי הם
הפטירו שמצידם אני יכול לעבור אבל אני לא אוהב את מה שנמצא
בפנים ולכן אולי עדיף שאחכה. כמובן שלא היססתי לרגע וכמעט
התפרצתי בריצה וברוח סערה, אבל איך אומרים... הסקרנות הרגה את
החתול?

המחזה שנגלה לעיני היה מזעזע, עיני חשכו ופני הלבינו כסיד.
לנצח לא אשכח.
זה היה מין יום שקט של קיץ ואף אחד לא חשד.
עד היום, שנים רבות אחרי, כשאני נזכר באותם מראות עובר בכל
עמוד השדרה שלי רעד וצמרמורות. מראה פלומת השיער הלבנה
והקטיפתית מתבדרת ברוח הקיץ השובבה. ממש הצטערתי על שכעסתי
עליו באותו הבוקר וכמעט בכיתי לנוכחות השוטרים.
כך הוא היה תלוי שם על חבל דק ומחוזק ופשוט לא האמנתי, באמצע
חדר המגורים. חברי הטוב.
אחד השוטרים ניסה לעודד אותי. "זה רק חתול.." הוא אמר. זה לא
עזר. זה היה מין יום שקט של קיץ, יום שבת. וסיסי התאבד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שלום, אני סלוגן
שלא הולכים
לפרסם אותו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/8/01 7:13
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ויל בון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה