אגלי הזיעה
הניתזים על פניי,
מפאת הקור.
החום אשר צורב,
על גופי הערום...
מביטה לתוך
זכוכית שקופה,
נטולה כל טיפת אור.
הולכת בעקבות המפה
המשורטטת על גב ידי,
השירטט בקפידה נווד זקן
בו פגשתי בדרכי.
אין בי כל פחד,
גם לא רצון.
הקווים מתחילים
להיטשטש לעיתם,
הראות נעלמת
איני חשה בדבר.
חושך...
מגששת באפלות
אוחזת באבן
שקרוב לודאי
כי נתבעה גם היא
לעת שנים,
ושקעה במעמקי הים.
בגוף ערום, שוקעת... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.