יש לי קרחת... מצחיק אה?
עשיתי קרחת - כזו מבריקה.
כולם ראו וצחקו... ממש מצחיק...
עשיתי קרחת כבר אין לי על הראש שיער מעיק...
גם ככה לא אהבתי את השיער שלי, הוא היה דביק.
כל הזמן שהסתפרתי רציתי תמיד יותר קצר
אבל עכשיו שזה קרחת - זה נראה מוזר.
קוראים לי "מראה" ו"פני ביצה".
אבל אני אוהבת את הקרחת, אני מרוצה!
שעשיתי את הקרחת - אף אחד לא ידע.
זה היה סוד... אמא פחדה!
היא רק עמדה שם עם דמעות.
היא קצת פחדה על השערות
אבל אני - אני הייתי גיבורה!
אני הייתי שם מתחת למכונה!
ולי גזרו את השיערות... אבל לי לא ירדו דמעות
ואמא אמרה בין דימעה לדימעה: "אוי ילדה שלי, אוי ילדה..."
אבל אני לא הקשבתי. חייכתי, ניסיתי, התאמצתי להיראות מרוצה!
והנה הייתי בין מזרקים לבין אינפוזיות חצי גמורות
והנה הייתי בין מיטות עם הרבה ילדות חולות
והריצפה... מלאת שיערות! שיער של שנים נפל
ולרגע קטקטן חשבתי... "חבל..."
אבל ידעתי שאני צריכה להיות חזקה... הרי אני מספיק אמיצה...
ילדה בת 7 מספיק גדולה לנצח מחלה!
אני לא אתן לסרטן לגמור אותי ברגע קטן...!
עכשיו זה לא סוד... כולם יודעים.
כבר שיער לא מכסה לי את הפנים.
עכשיו אני עם קרחת מבריקה.
וכל רגע מנסה להישאר אמיצה!