כורחך תהי נבצרת בדמייך
ואין מתום לשטף האבלות
מקלעת תכריכים לנעורייך
כיריעה בלה לאור גנוז

בבית האסורים תפדי שנותייך
תנועי בין טיהור לבין טומאה
ואין בך לממש את כמיהותייך
הן גם ציפור תדע את מקומה

אורה של גחלילית את מלכדת
כאור אותם נרות של בוא שבת
למול ההר גבעה אינה נמדדת
נשאת את גבעוליך וקמלת

כורחך תהי נקנית בדם ומוהר
על דקדוקן של אי-אילו מידות
ואין זה ממקומך הדל למתוח
עיניים חצופות ומבקרות

ללא בחירה הולדת אל העוול
מתוך היות השקט מוחשי
בציר ההמולה תכרע ללדת
בריחה מתוך הלב האנושי.