[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לפעמים פתאום זה מכה בי - אני בן 34, כן, פי שתיים בדיוק מגיל
שבע-עשרה.
ובגיל שבע עשרה חשבתי שאני כבר די גדול, וכבר מוכן לעולם...

והיום אני קולט שאת כל המרחק מאז שנולדתי ועד גיל 17, עשיתי
כבר מגיל שבע-עשרה עד היום, ולא הרגשתי בכלל...

אבל אולי תמיד זה ככה?
גם אדם מבוגר בן חמישים בטח חושב שהזמן עבר נורא מהר בלי שהוא
כמעט לא שם לב, ופתאום הוא כבר כבר בירידה, עם שיער מאפיר, או
שבכלל חלקו אבד לצמיתות, כרס גדולה, המון זיכרונות, על סף התקף
לב, ותוך שמירה אדוקה על דיאטה, והוא בעצם חושב שהוא די צעיר
מבחינתו...

אני חושב שהנקודה שבה אני ממש קלטתי שאני כבר די מבוגר, היתה
כשהפנמתי שבעצם בדי הרבה אירועים היסטוריים שקרו בעשורים
האחרונים, לא רק קראתי או שמעתי סיפורים עליהם - אלא בעצם
הייתי נוכח בהם או בתקופתם. כן, די מבאס לחוות היסטוריה
שמצטברת בלי לשים לב...

אבל גם אדם בן תשעים על ערש דווי, בוודאי מרגיש שהסיפור הזה של
החיים בסך הכול עבר די מהר, ואם הוא לא ממש סובל בחיים מאיזו
מחלה או ממחסור בחדוות חיים - הוא גם חושב שהחיים האלו עוברים
די מהר - ולא משנה באיזה גיל אתה...

אז בעצם מה שרציתי להגיד זה - שפעם בגיל 17 הייתי מתאהב די מהר
יחסית בבחורה, היה מספיק לפעמים רק לראות אותה, או להיות
במחיצתה זמן קצר בשביל שהיא תהייה מושא לחלומותיי, או לפחות על
המחשבות שאיתן נרדמתי לפני שהגיע החלום.

והיום, כגרוש די טרי, בגיל 34, קצת די קשה להתאהב, זה כבר לא
קורה כל כך מהר... והאמת שעדיין לא יצא לי בכלל, למרות שיצאתי
עם כמה בחורות לא רעות בכלל בתקופה האחרונה, כנראה שככל
שמתבגרים, צריך יותר ויותר להמתין בשביל לחוות מחדש את הפרפרים
בבטן ואת הגעגוע לנשמה אהובה ולגוף נחשק...

מעניין מה אחשוב כאשר אגיע לגיל 68...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה רוב
הסופר-הירווז הם
שילוב של אדם
וחיה כלשהי, ואף
פעם לא המציאו
סופר-הירוו שהוא
שילוב של אדם
וחפץ מסוים.
נניח, איש
הסרגל, או איש
המסור, או איש
הכיסא.. (אני
יכול להמשיך עם
זה שעות אבל אני
חושב שהבנתם את
הפואנטה)



המנפיש


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/12/04 10:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
וולקנו שלושים וארבע

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה