"אני מאוהב בילדה שחיה בראש שלי...
קוראים לה ענבל, והיא מאוד דומה לך...
רק שהיא אף-פעם לא מדברת על זה שהיא לא אוהבת אותי...
אין לנו עניין בזה... והיא אף-פעם לא אומרת או פשוט
גורמת לי להרגיש שהיא לא רוצה להיות איתי...
היא פשוט איתי...
היא עושה דברים שאת עשית... באותן סיטואציות...
בדיוק אותו דבר... והיא עושה דברים שאת היית עושה...
במיטבך... במצבים המוזרים שבעולם המוזר שבתוך לבי...
לפעמים אנחנו דנים בדברים... או סתם מדברים בינינו...
והיא אומרת דברים מקסימים... בצורה מקסימה...
לפעמים היא סתם שם... לא נראה לי שיש לה חברים אחרים...
גם לי אין כל-כך...
היא תמיד שם בשבילי... היא לא מנסה כלום...
היא פשוט עצמה... בצורה הכי טהורה שיש...
ככה היא עוזרת לי עם כל הקשיים שיש... שבכלל קיימים...
הכל קטן עליה... היא הכי עדינה... והעדינות שלה
יותר חזקה מהכל...
קוראים לה באותו שם כמוך... אבל לעתים רחוקות
אני בכלל משתמש בשם שלה... היא פשוט היחידה שנמצאת
שם מולי... כמו אדם וחווה בגן-עדן... רק בלי הנחש...
קצת קיטשי, אבל לא עלה לי דימוי טוב יותר...

יש גם את החיים שבחוץ...
שבהם את נמצאת... את כמוני... חיה בחיים האלו, בחוץ...
אבל לעתים רחוקות את יכולה או רוצה לפגוש אותי...
בדרך-כלל זה בכלל נגמר רע...
אבל באמצע את מחייה את אותה ילדה שחיה בראש שלי...
מלמדת אותה איך להיות יותר מקסימה...
מלמדת אותה דברים שאף-פעם היא לא ידעה...
ואז אני אפילו יותר מאוהב בה... ויותר כיף לי איתה...
אבל כמה שהפגישות נגמרות רע...
כשהיא הולכת לישון... אני חושב עלייך...
וכל פעם שאת עושה דבר חדש ומקסים
או דבר ישן ומקסים, מולי...
אני מבין...
שאותך - אני אוהב...
איתך - זו אהבה..."

כתבתי את כל זה לפני חודש...
היום, אני לא יודע אם אותה ילדה עדיין חיה...
היא לא איתי...
ואת הלכת כבר, נראה לי לתמיד...
עכשיו אני קורס... תחת הקשיים...