[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







די בי
/
היד שלה

היד שלה. היד הרכה שלה שמעוטרת בזיפים נוקשים שצמחו עליה,
ליטפה את ידיי, חיממה אותי בבוקר השבעה-עשר בנובמבר, נותנת להן
בית חם ומרוחק מהקור שתקף את עירי בבוקר ארור זה.
היא הייתה באוטובוס, מאושרת כמו תמיד, למרות כל מה שהיא עברה.
למרות שמכונית התנגשה בה ובאמה לפני שנתיים בפתח ביתה, למרות
שאמה השתגעה מאז, למרות שהיא חלק מחמולה שמשתלטת לך על החיים.
למרות הכל, היא עדיין חייכה, שמחה על בואי. לא סתם כמו
בבית-הספר שלי, אלא באמת, מאושרת לדבר עם מישהו.
התיישבתי לידה והתחלנו לדבר, כמו שהנורמה החברתית קובעת, שצריך
לדבר אפילו אם זו שיחה משעממת. דיברנו על מדוע אני בונה חומת
מגן של ציניות והגענו למסקנה שזה כדי שלא יפגעו בי. למרות שאני
אדם מאוד חברותי, הציניות שלי תמיד תהיה שם, ברת-סימוכין. אני
תמיד אשלוף אותה כדי לתקן מעוות או כדי לשבור את הקרח. תמיד.
וזה הכל באשמת ההורים שלי. בגלל פגיעותיהם הבלתי-נפסקות, חומה
זו נבנתה מלכתחילה, אך אני זו שהפכה אותה לחומה של ציניות, כדי
שלא יחשבו שאני סנובית. עכשיו החומה כבר טבועה בי, ועל זה
דיברתי איתה.
השיחה התגלגלה איכשהו לבית-ספרי. אני לא סיפרתי לה על כל הזיוף
ששם; רק השקעתי את ראשי בכתפה הרחבה והתנתקתי מהעולם. ידיה
החמות שלפו את ידיי הקפואות מכיסיי חסרי-התועלת והיא החלה
ללטפם בעדינות של אימא ואני כמו נרדמתי. חשבתי על כמה זה נחמד
להיות תלוי באחר, כמה זה טוב לפעמים לצאת מהמציאות המרה ולסמוך
על אחרים שיעשו את מה שקשה לך לעשות.
היא הפסיקה פתאום בליטופיה הרכים וכדי לסמן לה שלא, ליטפתי את
ידיה בחזרה והיא שבה ללטף את ידיי בחום ובאהבה. לאחר כמה דקות
הרמתי את ראשי. אני צריכה לרדת מהאוטובוס.
"נרדמת", היא אמרה.
עניתי לה שכן, כנראה התביישתי לומר לזרה עד כמה היא עשתה לי
טוב וכמה הרבה למדתי ממנה תוך 10 דקות. כנראה.
כשירדתי מהאוטובוס, חייכתי אליה דרך החלון, היא שלחה לי נשיקה.
אני לא יודעת למה, אבל הפנתי אליה את גבי. אני תמיד מפנה את
גבי כלפי אנשים שאני אוהבת. ואז האוטובוס עזב את התחנה והחלטתי
שאסור לי לשכוח איזו תחושה עברה בי כששכנתי בתוך כתפה הרכה:
תחושה של אימא. הרגשתי כאילו שהיא אימי. אם היא הייתה אימי
באמת, אז כנראה שאחרי כמה דקות של שקט, היא הייתה מעלה איזה
נושא מעצבן ואני הייתי מתעצבנת עליה ונוטשת את כתפה. אך איתה
זה לא היה כך. איתה הרגשתי כמו שלא זכור לי אם הרגשתי פעם ככה.
וזה הרגיש נכון. כאילו ככה זה צריך להיות.
אז מי זו הזרה הזאת, אתם שואלים? זו בת-דודתי היקרה שאני בכלל
לא מכירה אותה, אני רק יודעת שהיא יותר טובה מרוב המשפחה שלנו.
ומדוע היה זה בוקר ארור? לא יודעת, העננים הקודרים גרמו לי
להרגיש כאילו משהו רע עומד לקרות היום...



17/11/04  7:30










מוקדש למזיה, בת-דודתי האהובה שבהשראתה נכתב הסיפור.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
סיסי מתחזה
לגברתן!








פרובוקטורית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/12/04 15:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
די בי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה