ועם חום הקיץ הלח, החונק
כבר כמעט שכחתי מהו חורף
איך למצוא את היופי הזה בשמים אפורים
בחריצי ברקים שמחייכים בסכנה
ורעמים כבדים מגשם ששרים
ואיך הנמלים רצות, רצות
חסרות אונים אל מול טיפות כבדות של הרס
ושל יופי
והכעס שלהן, הנורא, אחרי כל גשם
שכחתי כבר,
איך זה פתאום חשופיות על אבנים
ורוח שהורסת את השביל בשער
ואפשר רק לצחוק, רוח מרושעת
משחקת איתי בין הטיפות
וחתולים רטובים, עיניים מאשימות
יורקים, רגזנים תחת שיח
מצטנפים אף-זנב, הם לא יודעים
איך זה חם בגשם.
ועוד נחליאלי מתון אחד על הדשא
כמו לועג להם ולמים
והעצים המזדקנים בעוויתות שיגרון
מתנערים מהטיפות, טיפות
צבעוניות באור
כבר שכחתי איך זה לעמוד
ופשוט לשכוח. ולשיר את המנגינה הזאת
של אדמה רטובה מהגשם
אי אפשר להבחין בין טיפות לדמעות
של שמים בוכים עם הקשת |
