הביטו בה,
יושבת לה על חוף הים, מקבלת בברכה את שקיעת החמה. בעיניים
משתאות סורקת את הרקיע המסמיק. המסמיק מהתרגשות שאם החיים
מתאחדת פעם נוספת באהבה עם הים הגדול. הים המתפרש. הים חסר
הגבולות. מדי יום היא עוזבת אותו רק כדי להתאחד בשנית. קרני
אור מבויישות מפלחות את העננים הכבדים, מזכירות לכולם בגאווה
את המאורע - שבה החמה אל אהובה.

הביטו בה,
יושבת לה על חוף הים, מקבלת בברכה את הים הרוגש. כל גל קורא
בקול: "שבה אלי אהובתי!". ריח של מלח רענן נידף באפה - ריח של
חופש, ריח חובק עולם. אט אט הים מתקדר לו, שוכח מכולם, פרט לקו
האופק המואר - המקבל את אהובתו החמה.

הביטו בה,
יושבת לה על חוף הים, מקבלת בברכה את העולם. צחוק שובב מברך את
פני העוברים והשבים. בוהק סקרן בעיניה בוחן כל גרגר וגרגר -
שכן גם שם קיימים החיים. קיים העולם. קיימת האהבה. שיערה נידף
ברוח השובב, מתמזג עם הטבע; שיצרו במו כפיו. כל איבר בגופה
רוטט אל מול האיחוד המתרחש בין הים והחמה.

הביטו בי,
יושב לי בחדרי, באור מנורת שולחן קטנה, וכל מחשבותי בה.