סוס נפוליטאני גאה,
מסתובב באורוות המלך הפרסי הראשון.
צועד בראש מורם וזנב מונף,
גאוותן.
לא מודאג מדבר,
רץ במרחבי פרס הירוקה.
ואני רץ אחריו,
הוא רץ לעברי,
מטפס עליו ומרגיש גיבור,
עליתי על הסוס הנפוליטאני הגאוותן
של המלך הפרסי הראשון.
ואנחנו דוהרים עם הרוח,
לעבר הים, לשקיעה,
עפים בין הירוק והבתים,
על רקע ארמונו של המלך הפרסי הראשון.
והוא דוהר, מחשבותיי איתו,
נשימתי כבדה ומהירה,
זורמת.
סוס נפוליטאני גבוה,
רעמתו מתנופפת עם הרוח,
הוא בורח.
הרוח נושבת בין צמרות העצים
גורמת לעלים לנשור,
על רקע תיפופי הפרסות של הסוס הגאוותן
על האדמה הלחה.
רוח בריחה של סוס גאוותן
מביאה את הסתיו ואת מי הגשמים,
גורמות לכאוס גדול.
ובין ההרים הירוקים, צהובים
של ממלכת פרס,
אני והסוס בורחים,
לא יודעים ממה, לא יודעים לאן.
פשוט בורחים אל הלא נודע,
ביחד ולבד,
לעבר התקווה.



17-20.11.2004