New Stage - Go To Main Page


המוות תמיד מבקר כשאני עייפה - כאילו מנצל הזדמנות וחומק בין
החריצים.
סיפרו לי על סבתא כשריסיי עדיין היו דבוקים אחד לשני.
שמעתי אותו צורח, כי אבא שלו מת, בארבע לפנות בוקר.

ורבין...
ילדה בת שבע לא מבינה יותר מדי, אבל הורים בוכים לא רואים כל
יום.
הם העירו אותי באמצע הלילה, "רבין מת".
"איזה רבין?"
"ראש הממשלה"
"למה?"
"איש רע הרג אותו"
"אבל הוא היה חמוד..."
חיבוק ונשיקה, לחזור לישון.

קמתי בבוקר למציאות חדשה, לא הבנתי את זה אז.

עברו תשע שנים, עכשיו רואים שינויים.
נביאי שקר שמוכרים לנו שלום בקופסה ואהבה בשקית מנהלים את
חיינו היום.
קמים כל בוקר ומחליטים - במקומנו - החלטות שמשפיעות על
עתידנו.
ואף אחד לא יודע מה לעשות בכדי לשנות.
הצבא קוטף אותנו עוד לפני שבילינו יום כאדונים לעצמנו,
ושמחת החיים שאמורה להיות טבועה בכל אחד ואחת מאיתנו,
דוהה במשך שלוש שנים ריקות בגוון ירוק זית.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 27/12/04 10:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לוקרציוס דה סיינט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה