אופיר של החורף / שיר לסוף |
כמו בחוטים
של תפירה
עדינה
תקטוף ממני
את פירות השתיקה
הכחולים כמעט
מחוסר נשימה
השלך אותי
אל החושך, הורוד
מערגה
אליי
מתפורר תחפש אחרי
אך לשווא
אני כבר אינני אני
אני - כבר הפצתי זרעיי.
קצת יוני, הרבה יעלי. תודה.
20.11.2004
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|