קמתי בבוקר אחד והבנתי שחסר לי משו בחיים, חסר לי איזה צבע
שיכול לשנות הרבה דברים לטובה, אז הלכתי לי לחנות הצבעים.
כשנכנסתי לחנות לא יכולתי שלא לפתוח את העיניים שלי ולהתפעל
מכל הצבעים היפים שצועקים לעייניים שלי להפנות אליהם מבט, הם
כ"כ יפים, כ"כ הרבה צבעים... זה כמו חלום!
אני פוסעת את צעדי הראשון לעבר החנות, וחיוך ישר עולה על פניי,
המחשבה היחידה שעוברת לי בראש, היא בעצם "אני רוצה, אני רוצה
אני רוצה!"... מתחילה ללכת בצעדים קטנים שעל אחר שעל בלי
להסתכל על הדרך תוך כדי היפנוט מכל הצבעים היפים הזוהרים, אני
מתחילה לקחת אותם לידיים, לוקחת ת'סגול ת'כחול יו, הירוק! איך
אפשר לוותר עליו, לוקחת ת'אדום, מחפשת לי ת'סגול-בורדו שאני
כ"כ אוהבת, לוקחת ת'כתום אפילו ת'ורוד, אף פעם לא אהבתי ורוד
אבל אני חייבת, אין. זה חזק ממני.
כל הצבעים האלה - אני מהופנטת... אני ממשיכה לאסוף עוד ועוד
צבעים הידיים הקטנות שלי מתמלאות בהמוני צבעים בגוונים שונים
ומשונים מתחיל להיות כבד לי אני הולכת לאט יותר ועדיין מחפשת
צבעים נוספים כשבעצם שוכחת שחיפשתי צבע אחד, יחיד אוריגינל
שיהיה לא כמו אחרים, אלא יוצא מהכלל!
אני ממשיכה לאסוף לי צבעים נפוצים שלכולם יש, אם יש לכולם אז
זה שווה לא?! ממשיכה ללכת לא עוצרת, בוהה בכל הצבעים האלה בכל
הגוונים אך מפספסת ת'צבע הכי פשוט הכי יפה, מפספסת ת'צבע שלי,
ת'צבע שאני צריכה כדי להיות מאושרת כדי לשפר הכל לטובה, ת'צבע
שבשבילו באתי... אבל להגיד את האמת זה לא אני אשמה, אף אחד לא
אשם, כשיש כזאת בחירה אתה לא יכול לא להתייחס לזוהרים, לצבעים
הנפוצים אתה תמיד קודם תיקח אותם. כשהגעתי לקופה בחרתי בשלושה
צבעים; ירוק, כחול ואדום, הכי יפים, לכולם יש אותם, אז גם אני
אקח אותם!
באתי הביתה שמחה לוקחת לי דף לוקחת מכחול ומתחילה לצייר, אבל
אז פתאום אני רואה שזה לא מה שאני רציתי, שהכחול שקניתי הוא לא
כמו בתמונה, והאדום הוא בכלל לא אדום חזק והירוק לא כזה,
נהייתי עצובה, כי ציפית למה שראיתי בתמונה וזה בכלל לא אותו
דבר. החלטתי שאני לא יושבת עצובה אלא זורקת את הצבעים שקניתי
וחוזרת לחנות, הפעם כשנכנסתי כבר לא הייתי מהופנטת מכל הצבעים
כי ידעתי כבר איך הם באמת נראים, איך הם כשהם לא על התמונה
בחנות, אני מבינה שבעצם הצבעים שבחרתי ממקודם הם לא כאלה שווי
ערך אז אני עברתי לידם כאילו הם כלום, הלכתי לי לאט לאט בין
המסדרונות, בין המדפים מחפשת צבע פשוט, צבע שנמצא מאחורי כל
הצבעים ה"מאגניבים" פתאום נראה לעיני הצבע הלבן, עצרתי לידו
לרגע והבנתי שלבן זה בעצם הצבע שאני צריכה, זה הצבע שיעשה הכל
בהיר, זה הצבע שיביא רק טוב, זה מה שחיפשתי, לקחתי את הלבן
ופתאום נוכחתי לראות שהיה רק לבן אחד, שעמד לו בודד מאחורי כל
הצבעים היפים האחרים והיה בעצם אותו אחד שגרם לכולם לזהור.
כשבאתי לקופה לשלם על הצבע שמתי לב שאף אחד לא ניגש לעזור לי
לבחור צבע, שאלתי את המוכר מדוע אין העובדים מסייעים לנו לבחור
צבע שמתאים לנו?! המוכר ענה לי שכל אחד צריך לטעות ולנסות
צבעים אחרים לפני שהוא מבין שהצבע שלו הוא לא זה שבולט לעין,
רק ככה הוא ילמד להעריך אותו ולאהוב אותו!