הדבר הראשון שעשיתי כשהודיעו לי שסבא שלי נפטר הוא להיכנס למעבדה ולהדפיס את
כל התמונות שלו שעוד לא הדפסתי.
בשבעה לא ממש הייתי וביום האחרון לקחתי את המצלמה והתחלתי לצלם את הדירה מתוך
איזה חובת תיעוד.
את התמונות הדפסתי בקונטרסט גבוה ובולטת האסתטיקה הקיצונית  שממש מנוגדת לכל
הסיטואציה ומגיעה עד לרמות שהיא מפריעה בעין (לי לפחות..).
שנה אחרי המוות, דיפדפתי בקונטקטים ופתאום ראיתי את התמונות והחלטתי לנסות
ולראות מה ייצא מזה.

"בסבך קורי חדרו של זה האיש
נחנק האלוהים.
לכן אחת היא ו,איך הוא חובש הכובע.
ועל קירות חדרו המרפדים דהים,
אבוסי אבק עד שובע.

ושמו - אותו חרט מכבר בין המתים,
ומני אז לא עוד אינו דומעת.
והוא כמו אחד מאלה הרהיטים
עומד בחדר הזה,
רואה חלון,
תקרה,
מנורת חשמל על חבל מתנועעת."


-אברהם חלפי-


"ציירתי לי מלכות שמים
בירוק -
לזכר כל מתי

והם שומעים אותי קורא בשמם
ומשיבים לי בחיוך פנים.

עצוב בלעדיהם בחדרים
שבם השאירו את הדי קולם

אני נותן להם חיים -
לכל מתי.
והם חיים אותם שנית
וגם לנצח.

אבל עצוב בלעדיהם בחדרים."

-אברהם חלפי-

לא יכולתי לתאר את זה יותר טוב...
הוא פשוט מדהים.