|
לאחר לילה של משמרת באתרוג
עיני הרופסות בגוג ומגוג
כשדלת המשרד נפתחת בחריקה
מביאה היא -
שמש קופחת וחודרת באמתחתה
אני עוד ישן ורק לשקט
ל- ש-ק-ט מתחנן
נכנסים ויצאים, יוצאים ונכנסים
לא ברור מזה שכולם מחפשים
שנתי כבר נמוגה לה
ואני באומץ רב
את עצמי מניד מלשכב על הגב
אל המשרד הסמוך לוטש עיני
להמשיך ולישון שם עד בלי די
מעמיס מתלתלי ועובר משרד
פורס חפצי ונמצא סוף סוף לבד
או הדממה
כזו היא השלווה
כמדבר שומם
כמים חרישים
כשזוהי התחושה
בשלווה רוגעת עד משוגעת
בעצמי מתפנק עד שבנפשי נוגעת
מתעטף בשמיכתי המלטפת
ואיני רוצה לקום כי בקירבי השקט
רוח המזגן בלחיי נושקת
ושניתי האחרונה את גופי משתקת
אבוי
הגיעה העת לקום ולעמוד
הגיעה העת של היום כי לצעוד
כביקיצה טבעית
מקיצים אישוני
כלאחר שינה עמוקה
נמתחים איברי
את הבוקר באור חדש אני פותח
ואת הלילה מזכרוני שוכח |
|
|
קצת ציקלון בי
עוד לא הרג אף
אחד.
מכחיש שואה
מדופלם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.