יושבת ללא תזוזה,
ללא כל נשימה,
לא מראה סימן חיים,
כולם בה בוהים

שקועה בעולמה המוגן,
לאט לאט נעלם הגן,
אין עוד פרחים צבעוניים,
אין יותר ריחות משגעים

תפקחי את העיניים,
הסתכלי סביב,
הגשם יורד כבר לא אביב,
העננים האפירו בשמיים,
וכל העלים נשרו,
אפילו הפרחים נבלו,
העיניים עצומות,
שומעת את קול הרוחות,
קפואה כפסל חצוב


השמש יצאה ממחבואה,
והיא יושבת ללא תזוזה,
לא מראה סימני חיים,
כולם הולכים

החיוך שעל פנייה ירד,
העצים שהיו ירוקי עד,
כבר האפירו ממזמן,
והיא יושבת כפסל בגן קטן

תפקחי את העיניים,
הסתכלי סביב,
הגשם ירד וכבר לא אביב,
העננים האפירו בשמיים,
כל העלים נשרו,
אפילו הפרחים נבלו,
העיניים עצומות,
שומעת את קול הרוחות,
קפואה כפסל חצוב

הפרחים חזרו לפרוח,
הרגעים עזרו לשכוח,
והיא נשארה ללא תזוזה,
רק פסל עם רוח חיה

שמעה את קולה,
ציוץ של ציפור שיר קטנה,
על פסלה סדקים אחדים,
מנסה להשתחרר מהאזיקים

פקחת עיניים,
והסתכלת סביב,
עכשיו שוב אביב,
העננים לא אפורים,
כל העלים גדלו,
כל הפרחים פרחו,
עינייך מראות שמחה,
שומעת את קולה,
כפסל קפוא היתה,
ציפור שיר קטנה