היא יכולה לבכות אבל בשקט,
היא יכולה לסבול אך בפינה,
בובה על חוט אליו זועקת.
מפעיל בובות הוא קר, רשע.
אינו שומע את בקשותיה,
אינו רואה את זוג עיניה,
נושאות מעלה למרחק,
מקום בלי פחד, מקום שבו אולי תשכח.
תשכח את הלילות, המרים, את המילים שנאמרו,
את הדברים שהוא הבטיח, אותם דברים שלא היו.
תשכח את כל אותם שנים של הרס,
של רמיסה, איבוד כוחות,
תשכח אולי לרגע חרש,
אותם דברים שכבר היו.
בובה על חוט אליו זועקת,
והוא מפעיל בובות רשע,
הוא לא שומע רק מותח את החוטים סביב צווארה.
והיא נחנקת וצועקת, והיא בוכה ומתחננת,
לנשום- זה כל מה שהיא רוצה,
מפעיל בובות עזוב אותה!
אך הוא אינו עוזב לרגע, הוא כבר חרט את גורלה,
גורל בובת חוטים לנצח שהוא, רק הוא מפעיל אותה.
ומי יגן ומי יושיע גורל של נפש אבודה,
מי יעמוד לצד פגיע כמו של בובה מול מפעילה.
היא יכולה לבכות אבל בשקט,
היא יכולה לסבול אך בפינה,
בובה על חוט אליו זועקת.
מפעיל בובות הוא קר, רשע.