אני פוסעת על מדרכות עירי
זרה יחידה בין נחילים של מכרים וותיקים
מלצריות במסעדות הנחשבות לנחשבות
מסתכלות עלי בתוכחה, שהיא כולה שלי

אני זרה יחידה בין נחילים של מכרים וותיקים
אפילו השתיקה שלי בודדה במסיבה של מילים חברותיות
עומדת בצד ומעמידה פנים שכל כולה עסוקה
ואני כמותה, מרוכזת בכוס המשקה
גומעת אהבה ללא תנאי בריכוז של שנים עשר אחוז

אם אפתח את הדלת עשוי לקרוא לי שאון העיר
כמו חלילן הבא מן הערפיח
אלך אחריו מכושפת כשעיני מביטות מטה אל האבק
במידה של ריכוז ששמורה אך ורק למתי המעט
שאינם רוצים למצוא
את אשר הם מחפשים