כשמיכאל אהב את מרים - הוא
לא היה הנער הפרוע שזכרנו.
הימים היו ארוכים והלילות משכרים; פרחים
ושדות לבלבו. התכניות ערוכות, מבטיחות -

מצחיק לחשוב על מיכאל שהכרנו - כותב שירים
מעתיק הקדשות מהתנ"ך, בוחר מתנות, מרוכך,
נפלא שדווקא הוא הפך
אדיב ונדיב ורגיש ומקדיש -
עזה כמוות אהבה
משנה בחורים...

כשמיכאל חיזר אחרי מרים
(והיו לה עוד הרבה מחזרים)
הוא לא התנהג כמו שכולם מכירים
האהבה שיחררה בו (או דווקא הסתירה)
הרבה דברים.
ואז פרצה המלחמה והוא היה גיבור
(מאלה שלא חוזרים) -

היא התאבלה אז, והיום?
אולי כבר שכחה, אולי עדיין לא
(זוכרים שהיו לה הרבה מחזרים?)

אבל רק הוא השתנה כל כך למענה
כשאהב
ורק היא נחשבה כל כך
בעיניו
האהבה היא פלא, וממילא,
כבר אין דברים כאלה. לא עכשיו.