מישל דביר / חורים בחולצתה |
לולאה על גבי לולאה.
ידיה קשורות כפי שהם רוצים,
חבלים על גבי חבלים.
קשר אחד גדול ומסובך,
קשרו אותה לעץ ליד המוסך.
מפשיטים אותה במבטיהם,
מטמאים אותה בידיהם.
חודרים לתוך נפשה,
מחטטים בתוך גופה.
את סודותיה חושפים,
במבושיה ללא הרף נוגעים.
דמעה גדולה מעניה נוזלת,
טיפת דם בין רגליה נוטפת.
פרח נבול מרים מבטו,
עיניה דומעות ישר לתוכו
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|