פרק א'
והיה באחרית הימים וירא אלוהים את כול אשר לפניו ויתעצב מאוד
ויאמר אל ליבו
ראיתי כי העולם אשר בראתי הולך ונעשה אפרורי למדי
המים אשר היו זכים וצלולים עכורים כעת וגם טעמם כטעם המתכת
גם הדגה אשר בים מאבדת צבע והכול מעכיר
האדם אשר יצרתי אינני מכיר אותו עוד
כל כך גאותן ואנוכי הוא עד שהוא רוצה להחליף את מקומי
גם אכזרי ביותר לב האדם ואין בליבו רחמים
מעשים קשים מנשוא נעשים מתחת לאפו והוא אדיש אליהם
עוד הדברים מתהוים ושתי דמעות גדולות נגולו מעיניו

פרק ב '
הנה עומדים לפני ומתפללים בחול שבתות וכיפור המון גדול
אבל פיהם וליבם אינם שוים
הם נושאים תפילה אך אין בליבם חרטה
הם צמים אך לא סולחים
תורמים פרוטה ומבקשים מחילה אבוי
אוי ואבוי
אין לי צורך בתפילות אני רוצה את הלב
כמעט ששת אלפים שנים
תתחילו להרגיש את הלב
נשמת אפכם  נ ש מ ה
ריאות בריאות זה חשוב לנשמה
והעשן הזה מעכיר אותה

פרק ג'

מלאך רך נולד
אל תשלחו יד עליו
הוא יודע לאהוב
תנו לו להזכיר לכם
ומלתם את עורלת לבבכם
הנה החתול החל ללחך את העשב
ועד מעט עם גדי ירבצו באחו
תעזרו לזה לקרות