אני יושבת כאן עכשיו
עם דמעות בעיניים
אחרי שכל החיים שלי כבר נהרסו, ואני בסך הכל מנסה לבנות אותם
חזרה
לאט לאט, צעד צעד, בלי לברוח באמצע כמו שעשיתי בעבר.
בלי כל הדברים שהם לא באמת אני.
לבנות את החיים שלי באמת, כמו שאני, ולא כמו שאחרים, או כמו
שאחרים היו רוצים שאני אבנה אותם.
וכל זה אחרי שכל מה שהאמנתי בו התפוגג וכל מה שסמכתי עליו
נעלם.
הכל נעלם כאילו מעולם לא היה קיים,
ועכשיו אני מבינה - זה לא יכול להיות לאט לאט או צעד צעד.
זה צריך להיות בפעם אחת
עם כל הפחד, עם כל הכאב, עם כל הזיכרונות, והכי חשוב - עם כל
הלב.
פשוט לעשות את הקפיצה הגדולה
כי אני חייבת, כי אני לא יכולה להישאר. ככה זה לא אנושי.
זה לא אפשרי וזה לא אפשרי.
אז אני מתחילה מהתחלה
החל מעכשיו.



נכתב ב-12.7.2004

תוספת: חייבת לציין שהצלחתי:))