טבלת יאוש-

מתי יהיה מותר לך להשבר
לבכות או להרגיש?

לספור ימים לכמה זמן כבר לא הצלחת
לבכות או לאהוב.

לספור ימים לכמה זמן עבר מהפעם האחרונה
שרצית משהו באמת
והיה לך כוח להלחם עליו.

לימים שהיית עושה יותר
מכלום.

מתי כבר תפסיקי להסתובב
בבתים ריקים נטושים
ריגשית
ולהתקע בקירות.

מתי יהיה לך כוח
לצעוק חזק ולהוציא את כל
הכעס
ואת כל התסכול

מתי תפסיקי לדאוג לאנשים אחרים
מתי תתחילי לדאוג לעצמך?


החורף בא

בימים קרים ושטופי גשם
את כל כך נהנית לעמוד בחוץ
באמצע מגרש בית הספר
ולחייך
כי הנה את נרטבת וקר לך.

החורף בא.

היית רוצה שכמו שהוא בא, הוא גם יישאר
לנצח.
יחייך אלייך ואת תחבקי אותו.
והוא יחבק אותך ויגרום לך
להיות מחובקת לתמיד.

החורף בא...

ואין לך אפילו כוח לצעוק בגשם
את רק לוחשת
ורוצה להוציא את הכל.
ולצעוק
אבל את מפחדת לשבור את השקט
שאת כל כך צריכה עכשיו.

מפחדת לשבור את השמיים.
כי הם כל כך יפים,
והעננים
נראים כמו מסרט מצוייר.

החורף בא...

עדיף לך לקפוא
מאשר להרגיש בטוחה.

וכלום לא עוזר

חבל שאי אפשר.

מעניין למה
גם כשהכל גשום
הכל כל כך ריק.

אולי כי יש מחסום בהבנה
לכמה שבעצם הכל
כל כך
פשוט.

או כמה שבעצם היקום הוא כה מסובך
ובלתי נקלט.

מעניין,
אם הארה תביא ל
אושר.

ואם אחליק,
ואפול,
אהיה מסוגלת גם לקום
ולעלות בסולמות הכי גבוהים,
שיביאו ל
סיפוק.

מעניין,
אם מתישהו...


למישהו יהיה  באמת   אכפת ממני.

או אם אני אהיה ה
עולם
השלם, של מישהו.

מעניין
אם אפשר להיות שיכור
לנצח.

ולאו דווקא מאלכוהול.




חבל שאי אפשר לברוח.