[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







קרן איי
/
עכשיו תורך לחייך

כמדומני היה זה בתחילת החורף. השמיים התכסו באפור, לא איפשרו
לשמש להציץ ולחמם את האוירה. מזג האויר היה קודר, ואולי פעם
בשעה עבר איזה איש ברחוב. בקומה מתחתינו היתה גברת אחת, זקנה
באה בימים. היו מספרים עליה שמצעירותה ועד לא מזמן היתה הולכת
ברגל לאורך הים מעכו לחיפה ובחזרה. כל ערב היא ישבה בכניסה
לבניין, על כיסא מרופט, מחזיקה את מקלה בידה, מהנהנת בראשה וכל
עובר-אורח "מה השעה?". נראה כאילו היא תמיד היתה שם, שאפה
מהאויר. היא היתה בודדה, סיפרו כי בעלה מת מזמן. כולם פחדו
ממנה, וסיפרו אודותיה סיפורים בדיונים, כשבעצם איש לא ידע את
שמה, גם לא הדוור, כי מכתבים היא לא היתה מקבלת.
ביום מן הימים כאשר שבתי לביתי, הבחנתי בה עוד מרחוק, כהרגלה
ישבה על אותו כסא מטונף ומרופט. הגעתי לכניסה, על ידי לא ענדתי
כל שעון, היא תפסה את יד שמאל שלי, העיפה אלי מבט, וביקשה ממני
שאשב איתה קצת. הייתי המומה מהסיטואציה אליה נקלעתי, בתור ילדה
חשבתי שהיא איזה סוג של עב"מ, והיא עוד רגע חוטפת אותי לעשות
בי ניסויים אי שם בחלל. אף אחד לא היה בחוץ, וגם לו עבר איזה
בן אדם בסביבה הוא לא היה מבחין במהומה הפרטית שלי, כי מרוב
שנבהלתי השתתקתי.
הביטה בי בעיניים מלאות חכמה ואמרה: "אל תפחדי ממני ילדה, אני
רק אשה בודדה". היא הורידה את עיניה מטה, וניחן בה כי היא כבר
מתביישת בעצמה. שאלתי לשמה, היא אמרה כי שמה "שימחה". היא
קיבלה את השם מהוריה מאחר והם ניסו רבות להביא ילדים לעולם, אך
ללא הצלחה, וכשהיא לבסוף נולדה, היא הביאה להם את ה"שימחה".
חייכתי אליה, הבנתי שהיא לא תעשה לי כלום. היא שיחררה את ידי
וכביכול נתנה לי ללכת, אך בחרתי להישאר לידה.
עברו להן ביעף עשר דקות והיא החלה להיפתח בפניי. תחילה סיפרה
לי על שובבותה שהיתה לה בצעירותה. על איך אהבו אותה כולם והיא
היתה מוצלחת שבנשים. ילדה לתפארת למשפחתה שהתגאתה בה עד לגבול
השמיים. השימחה על שמה נקראה, היתה התכונה הדומיננטית אצלה.
בצחוק הגורל הכירה את בעלה. היא התאהבה בו עד כלות נשמתה
והתמסרה לו מהרגע שעיניה נפגשו בשלו. הוא לא העריך אותה ואת מה
שעשתה בשבילו, אבל היא אהבה אותו, ובחרה שלא להתייחס לאותם
"שדים קטנים שלו", כל היא כינתה אותם.
עם הזמן דיכאונו הקשה חלחל וחלחל בה עוד, עד ששמחתה נעלמה.
דמעות זלגו מעיניה כשהיא תיארה איך הוא גזל ממנה את חיוכה. הוא
חלה בסרטן, והיא טיפלה בו, כאם המגדלת את ילדה. ילדים לא היו
להם, מבחינתה הוא היה הילד שלה. הוא היה כל עולמה, ויום אחד
ממנה הוא נלקח. השימחה כבר לא היתה מנת חלקה, והיא טענה כי
אינה ראוייה היתה עוד לשמה. היא עזבה את חייה למען חייו, והוא
אף לא מילה טובה דיבר בשיבחה.
בת 50 היתה, מחוסרת כל. ללא שמחה, ללא בעל, ללא ילדים, ללא
הורים, ללא אהבה. בודדה, יתומה מהעולם. עבדה בשרותי ניקיון כדי
לאכול לחמה. כשיצאה לגימלאות, רצתה לשוב אל העולם. היתה מטיילת
בארצנו הקטנטונת, כמהה שמישהו ישים אליה לב, יהיה שם לרגע קט
בשבילה. ניסתה ליצור קשר עם האנשים, אך בשבילם היא היתה
כאיננה. שם, אך לא שם. היה נוח לכולם לברוח, להתרחק. החלה
לשאול אנשים לשעה, קיוותה שאולי ביום מין הימים מישהו ישאל
לשלומה. אך זה לא קרה.
השעה היתה כבר מאוחרת, הייתי צריכה לעלות לביתי. חיבקתי אותה,
הבטחתי לה כי אבוא גם מחר. ואז היא רצתה שאבטיח לה, כי לא אאבד
את חיי שלי לאף אחד, כי לא אתן לאיש לגזול ממני את חיוכי,
צחוקי, וכי אפיץ את השימחה הטמונה בי, לי ולכל המבקש. אמרה לי
"חיוך מאיר עיניים, יאיר כל יום קודר". הבטחתי לה שכך אעשה.
חשבתי על השיחה שלנו כל הלילה, התקשתי למצוא מנוחה.

יום למחרת היא לא כבר לא היתה. שאלתי את כולם לאן נעלמה לה
גברת שימחה. כמה ימים אחר-כך היה תלוי על ביתה שלט למכירה,
נכסים של המדינה. הבנתי כי היא איננה עוד, וכי אף אחד לא הלך
כלל להלוויתה. התעצבתי ובכיתי על כך. בא הלילה ובחלומי היא
אמרה לי לא לבכות, כי היא מחייכת שוב עכשיו.  ואמרה לי "תורך
לחייך גם". צחקתי, חיוך שוב עלה על שפתיי, והרגשתי חיבוק שמימי
עוטף אותי ברכות.

עכשיו תורך לחייך - חיוך מאיר עיניים, אשר יאיר כל יום קודר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
התמימות היא
הזונה המרשימה
ביותר.. אין אדם
בעולם שאינו
רוצה לגעת בה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/2/05 12:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קרן איי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה