רסק עגבניות / על גדר האבן |
דיבורים בשעת דמדומים.
מאחורי פנים רגועות, עמוק בנפשי,
פצעים כואבים, מדממים.
אתה תדבר, אני אוסיף,
מבט מתחמק, מכונית חולפת.
קוברת את פניי בעומקי הצעיף,
שלא תראה את הדמעה הנוטפת.
וזה קשה.
לשבת כך. חיי מתנפצים לנגד עיניי,
ואתה מדבר, וקולך כה נעים...
מנחם אותי במבטיך אליי,
אף לא נגיעה, שני גופים מקבילים.
תודה שהתחשבת ברגשותיי,
שניסית, שהשתדלת לא לפגוע.
אתקדם, אל תדאג, עוד אוהב בחיי,
אך את שברון הלבב לא תוכל למנוע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|