הדג רק הביט בה מבעד לזכוכית האקווריום, ואמר 'בלו בלו'.
היא פתחה את המקרר, אבל לא מצאה דבר מלבד רטבים מ-'מקדונלד'ס',
מ-'בורגר-ראנץ' ושאריות לחם שום מ-'דומינו'ס' פיצה. היא ניצלה
קצת יותר מדי את זכותה בתור צרכנית של מותגי מזון לחודש זה.
דלת ימנית חורקת וכמות של בערך כוס אורז, רשרשה בשקית בגובה
עיניה.
דלת שמאלית גילתה מאחוריה רוטב סויה נח לו באפס מעשה, בתוך
בקבוק משומן היטב, בעיקר מבחוץ. המטבח מיצה את עצמו כמו גם
כיסיה וארנקה משחיטטה גם בהם. קללות עלו בראשה אך גם מחשבה
נוספת.
אולי תשטוף את הרצפה והרעב יעבור. אבל גם תובנה זו חלפה לה
משנזכרה, שהוא שטף בפעם האחרונה. וזה היה רק שבוע שעבר.
היא הביטה מסביבה, על הרצפה. כן, חשבה לעצמה בבוז, הוא ידע
לנקות.ידע לנקות יותר מכל עוזרת עם עיניים מלוכסנות שתעבור אי
פעם בדלתה. הוא ידע להבריש את האסלה בכיוון הנכון, עד שיכולת
ללקק את החורים שמחברים את המכסה אל האסלה. הוא ידע להפשיל את
שרוולי מכנסיו, להיכנס אל תוך האמבט ולהראות כמו ילד הולנדי
קטן, תמים ובלונדיני, משפשף ללא הרף עד שרק האדים המצחינים מכל
חומרי הניקוי הכריחו אותו לברוח בטרם עת.
פאק, חשבה לעצמה. אני עדיין רעבה. "וזה מספיק נקי, מיסטר
פרפקט" אמרה בקול רם ואני לא אכנע לאובססיית הניקיון שלך" צעקה
בקול רם יותר. החתול של השכנים אשר ניסה כהרגלו להתאבד מקומתו
אל קומתה בקפיצה אולימפית, כמעט ופספס את הקצה בניסיונו המי
יודע כמה היום. הוא נחת בחלון ליד חדר המדרגות שבקומה השנייה,
והעיר את הילד הקטן שנשען עם תיקו אל המעקה. הוא הביט למעלה
בפניו המיואשות, אבל רק שמע צעדים חוזרים והולכים ודלתות
נטרקות מן הדירה שמעליו.
חלון נפתח בפתאומיות וזעקה נשמעה "אני רעבה". הילד התעורר
לחלוטין והחתול ברח.
היא שמעה נקישה קטנה על דלתה ובהתחלה חשבה שזאת בטנה המתעתעת
זה בצורה מוזרה ולא מוכרת. אך שוב נשמעה הנקישה העדינה. היא
פתחה את הדלת בחוזקה. הילד הקטן מהדירה למטה, הביט בה, מחזיק
בידו סנדוויץ' פסטרמה, במיונז ובחרדל, עטוף וחנוט בנייר סופג
לבן ובשקית ניילון.
"את רעבה?" צייץ בקולו והושיט לה את הסנדוויץ'. היא היססה לרגע
ואז חטפה במהירות בזק את הסנדוויץ', קורעת את עטיפתו, משמיעה
קולות של אנחות מהבליסה הפתאומית.
הילד התיישב ליד השולחן, מביט סביב. "היא לא בבית ואין לי
מפתח. אני נשאר" היא רק הגיבה בתקיעת גרעפץ אופיינית לאדם
שבע.
החתול מבחוץ חזר לפתע, מנסה לטפס את דרכו בחזרה, אך נתקע מול
חלונה. הוא יילל ויילל עד ששניהם לא יכלו שלא להביט עליו. הוא
נראה אומלל ומורעב אבל דבר לא נשאר מהסנדוויץ'.
"אכלת פעם סושי?" שאלה בהבזק של הכרה וחיוך מוזר על פניה.
"אמא אוכלת כל הזמן אבל לי לא מגיע. זה ייכנס לי וייצא לי
בצורת קלקול קיבה. ככה היא אומרת." אמר הילד והביט בה בעניין
בעודה מתקרבת אל האקווריום.
עינו של הדג התגלגלה שוב ושוב בתוך הרשת ואז אל מול עין גדולה
ולהב חדה, פלט בלו בלו אחרון. הילד פתח את החלון והיא פרסה על
עלה עסיסי ונאה של חסה את הדג השסוע למחצה.
"ואם פעם תהיה לך אישה" אמרה לילד שהביט בה בעיניים מעריצות,
בהמהום שבע רצון, "אל תגיד לה אף פעם שהיא לא יודעת לנקות. או
לפחות אל תקנה לה דג זהב."