ילדה טיפשה.
את לא מבינה ואפעם לא תביני ממה החיים האלה עשויים. את אף פעם
לא תוכלי להביט במראה מבלי לשבור אותה, לא תוכלי ללכת בראש
זקוף ותמיד תהיי עם התיק השחור שמלווה אותך לכל מקום. תישרקי
במשרוקית שאבא קנה לך, חחח.. כאילו שמישהו יבוא לקראתך, את
יודעת שכולם בורחים.
לכי תרוצי להקיא הכל, את אף פעם לא תהיי יפה כי את מכוערת
מבפנים.
חלולה כמו הדחליל, חסרת אומץ כמו האריה, ואבודה כמו טוטו. קחי
את הנעליים האדומות ונסי לרקוד... תנסי ותיפלי, תנסי שוב
ותיפלי... תשמיעי את קול החבטה הצורם בזמן שאת נופלת ומטיחה
את הידיים בניסיון נואש נראית קטועה ומפלצתית, שוכבת על הריצפה
ועושה מלאך זבל עם כל הזוהמה שעליה את שוכבת ומדמיינת שהדשא
ירוק וריחני.
לכי שוב ותקיאי את הקרקר, את לא מבינה שזה לא יעזור? לכי תחזרי
לארון שלך,תשבי שם עם המעיל השחור שקנית בחורף שעבר ותעשני את
החיים האלה לאוויר החנוק שבחדר שלך.
אם את כל כך רוצה להפסיק להיות מה שאת למה את לא מפסיקה?
תקדימי את המאוחר. קחי סכין גילוח ותעשי את כתובת האש שתמיד
ייחלת לה. הן לא יתגעגעו אלייך, אפילו הן אמרו שזאת תהיה הקלה,
אבל הן יודעות עמוקות בפנים שהן יתגעגעו להביט בך ולהגיד תודה
על מה שהן. את תשכבי שם חלולה, תביטי על כולם מהצד צוחקים על
מה שהיית, על כל מה שהשארת מאחור, אם תמהרי אולי תראי את הזאב.
תמותי ילדה קטנה, אל תתפלאי אם אף אחד לא יניח לך פרחים על
הקבר, והכתובת תעלם עם כל האבק שאף אחד לא ינגב. אל תתפלאי אם
הן יצחקו עלייך אפילו שאת לא פה. כי הן חיות בשביל זה, ואת כבר
לא. |