אלוהים לא מבקר אצלי יותר
חיפשתי אותו עלי, מתחת לעור,
בכל הכיסים מצאתי ריק,
ריק כאן,
ריק לי בשממה הזו
יש כאן רק צל צילם של אנשים
ואני מנסה להתחיל מחדש
ולא יודעת היכן היא נקודת ההתחלה
את הקודמת מחקתי והקיימת היא באמצע שומקום,
עם שומאחד, שומאהבה.
האמת היא, שאפילו כאב אין
בסדר לי, רק בסדר
וכבר אין לי מאיפה לשאוב אנרגיות או ממי.
אני מוטלת, חסידה פרוצה,
מתחככת במרצפות והם לא רואים
כאן בעצם, אף אחד לא רואה אפילו
לא שואף מעבר לריק שלו עצמו.
מוסקטרים קטנים משחקים בחרבות
אולי שמישהו יוציא את הראש לראות -
גשם בחוץ.