אני תום ואני בנאי,
אני בונה כל מיני דברים...
בפעם הראשונה, זה היה בגיל 3,
אבא הביא הבייתה ארגז עץ והוא היה מלא בקוביות בכל מיני
צבעים,
אני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה שבניתי את זה אפילו בלי
להבין...
בגיל חמש הייתי בונה את זה מהקוביות עץ הענקיות של הגן, יום
אחד בניתי קיר שלם שהקביל לקיר של הגן בזמן שכולם שיחקו בחצר,
התחבאתי שם שעה שלמה עד שהגננת התחילה לחפש אותי...

כשהייתי בן 15 הבנתי שאין לי את החומרים המספיקים בשביל לבנות
אחת כזו שבאמת תעזור לי, אחת שאנשים באמת לא יוכלו לעבור
ולראות אותי... והתחלתי לחפש דרכים חדשות...

בגיל 16 אחרי התאהבות ראשונה, וכמובן, אכזבה ראשונה, הבנתי
שהרגשות שלי מפריעים, אז סילקתי אותם,עכשיו כבר אין לי
רגשות...

בגיל 17 עלה בי הרעיון שאולי החברים שלי הם הבעיה, הם קרובים
אלי מידי וגם ככה לא ממש מכירים אותי, אז גם מהם התנתקתי.

היום אני כבר בן 22, אני לא צריך לגו, או קוביות עץ,
לא מתחבא מאחורי דלתות של החדר הנעול, או במעין באמצע שום
מקום, אני גם לא מתבודד...

יש לי חומה אחרת, זו החומה הכי חזקה שבניתי אי פעם,
הפסקתי לחשוב... אתם לא מאמינים? זה לא משנה, אני יודע שזה
נכון,
עכשיו אני לא מרגיש, לא חושב, לא חולם ולא חושש,
אני אבק כוכבים, אין לי משמעות, אני לא פוחד יותר...

אני תום ופעם רציתי להיות בנאי...