הזמן נותן בי אותותיו

וכי לפי אילו חוקים אחיה?
ולפי איזה עולם אשתחווה?

הזמן ניכר בדמעותיי
הזמן הוא עצבותי

כה רבים היו מעשיי ולא היו בכלל
הן טיפשותי היום היא נחלת הכלל

אין בפי כל לבשר או להוכיח
אין בידיי כל תעודות
רק רגעים להנציח

ולפי אילו חוקים אחיה את חיי?
ומה מר הוא גורלי שבאתי לעולם הזה בכלללל

הרוח, העוצמה נגעה בי קלות, לא שכחתי.
געגועיי רבים לרגשות ולחוויות.
הן הרגשתי אז מה כוחה של עוצמתי
הן הרגשתי איך חיוני הוא קיומי

אך היום אני שואלת שוב...
מהו יעודי?


הן תעני לי את שם הרוח הנושבת במרומים, הן תשימי קץ לכל אלה
הייסורים?
וכי בפני מי אני בוכה ולמה עודני מתחננת?
האם אותי היא בכלל זוכרת?
הן תקחי את נשמתי הרחק מפה? בבקשה רוחי?
הן תעזרי לי לחזור לשם הבית?
למה הגעתי לכאן, במה טעיתי, אין אני יודעת עדיין.

"את שוכחת את תפקידך ואת סיבת המצאותך כאן ילדה קטנה, לא אני
היא שקבעתי את מקומך אלא רק משגיחה, בואי לחיקי שוב, אל תברחי,
את יודעת כבר מהו סודי, הראיתי לך זאת בעבר, הפסיקי להתנגד לו
אל הגורל"

שמעתי את קולה ולא ידעתי אם אמת היתה זו או הזיה, "האם זאת את
רוח, יקרה, האם ענית לי אם גדולה"?
סלחי לי על ששכחתי אודותייך, סלחי לי על שזנחתי מטלותיי, הן
תקבלי אותי שוב אל חיקך, לא נותר לי כל מקום אחר, העולם בחוץ
ריק הוא מתוכן ולא מצאתי בו דבר, מכונות באלפים ונשמות חלולות,
הכול בניהם רק חילפו חוזים וסיכומים, ופה אני לבד, לבד".....