אם רק יכולתי,
בריצה לאןשהוא,
במקום פה
שגם בהליכה
מספיק להגיע לכל מקום.
ותן לי איפה שהוא,
בתזוזה,
כי כאן הנוף שלי
לא משתנה
ומולנו אותו השיח
ואותם הקוצים.
זמן במקום יום של שמונה שעות
מתשע עד חמש ומחוגים דוקרניים
של דקות מרוטות מתמרחות מתארכות.
וצבעים מלבד הירוק-ירוק של הנובלס,
עם הלייטס בלועזית,
שזה הגוון היחיד
שאפילו כל השממה של רמת הנגב
לא מסוגלת למחוק
ומבע מלבד תער החיוך
המפלח לפרקים את לחיי.
כי פה כל כך לאט
שבסלואו מושן
אפשר לעבור בין הגשמים,
בין טיפה לטיפה,
כאילו כולם כאן עשויים ממשי,
כמו בלעתי קטיפה.