זה קרה.
קו 3 שמגיע לתחנה מרכזית.
.אני ישבתי כיסא אחד לפני סוף האוטובוס, במזל.
הנסיעה הזאת היתה שונה משאר הנסיעות הרגילות
והעניין שלא רק אני הרגשתי ככה.
כבר מאותה שנייה שפתחתי את העניים בבוקר ידעתי שמשהו יקרה.
לא הבחנתי אם טוב או רע.
כולם הסתכלו על עצמם כאין זיכרון אחרון,
זה דבר שלא שוכחים בקלות כזאת.
השטן שם רגלו על המדרגה,
אני ראיתי אותו!!!
הוא היה עם מעיל אפורורי במיוחד.
יותר מזה אני לא זוכרת,
כי שנייה אחרי זה שפתחתי את העיניים
מצאתי את עצמי בחדר מיון של בית חולים.
אני לא זוכרת איך נראו האנשים, או מה היה שם אחרי האסון
הנורא.
אני רק זוכרת קולות של בכי.
שמטרידים אותי עדיין, כל לילה.