1.
אני מניח שיש אלוהים, או משהו דמויי אלוהים שקבע, למשל, שלאישה
יהיה רק זוג אחד של שדיים.
ציצים הם דוגמא מצוינת: הסמל המובהק ביותר למיניות הנשית,
והמקום בו מתחילים החיים בצורה התמימה ביותר שלהם. כך בדיוק
תוכנן העניין;
אותו זוג שדיים, מקור הפיתוי שמושך את הגבר להפרות את האישה,
משמש גם מקור חיים לתינוק שנולד. יש בכך כמעט לגלוג אירוני,
זיק של ישות מכוונת שהיא יותר ממקריות.
אלוהים לא מעריך את החמדנות האנושית, ואת הערמומיות שטמונה בה.
היכולת להרוויח כסף מכל דבר.
זהו, בכל אופן, ההסבר שלי למחיר שמשלמים קולגות בתעשייה תמורת
שנים על גבי שנים של נאמנות למקצוע.
אני מכיר מפיקים שלא מסוגלים לחזור הביתה לנישואים של שלושים
שנה, לאישה, למיטה הביתית- ולזיין פחות מכוכבנית בת עשרים
שלהוטה לשריין לעצמה תפקיד בהפקה הקרובה;
אני מכיר שחקנים צעירים שלא מסוגלים להעמיד בארבע עיניים, בחדר
חשוך,
בלי מצלמות, בלי תאורה, בלי מיקרופון, בלי הוראות בימוי.
אני מכיר הרבה אחרים, שמבלים את היום בלזיין נשים כפותות
למיטות ולעמודי פלדת אל חלד, ומאוחר יותר, עם החבר'ה, לא
מסוגלים להביט לבחורה רגילה- סטודנטית לספרות שמחייכת אליהם
מהצד השני  של הפאב- בעיניים.
זהו המחיר הזעיר שאנחנו משלמים תמורת החמדנות שלנו, או תמורת
הניצול הזה של מיניות אנושית בשביל להרוויח כסף.
כן, היום אני כבר כמעט משוכנע לחלוטין, שאלוהים התכוון למשהו
אחר לגמרי כשלחש למישהו באוזן להעלות על הכתב את "בזיעת אפיך
תאכל לחם".

המחיר שלי שונה מאוד מהמקרים הקלאסיים. זו גם הסיבה שאני,
בניגוד לקולגות הרבים, לא נוהג לחלוק את הדפיקה הקטנה שלי על
כוס וויסקי עם קרח.
אפשר לומר שאיכשהו, בלי שהצלחתי לשים לב, במהלך חמשת השנים בהן
מזיע אל לחמי בפורנוגרפיה נדפק המנגנון האסוציאטיבי הבסיסי
שלי.
בפשטות:
אני לא מסוגל להביט בשמיים ולראות בצורות שהעננים יוצרים משהו
אחר פרט לנשים וגברים במגוון בלתי מוגבל של תנוחות מיניות.
עברו אולי 4 שנים מאז ראיתי ענן בצורת צוללת;
"תראי", קראה עכשיו ילדה בת חמש שיושבת בספסל הסמוך עם אימה.
"הענן הגדול הזה נראה בדיוק כמו דוד פרנק!"
בעיניים שלי, הענן הגדול של דוד פרנק מזיין בדוגי סטייל
מולאטית בת 19.
כן, בלי ספק מולאטית בת 19.


2.
שירלי לא הייתה יפהפייה.
העיניים שלה היו גדולות מאוד ויפות, והיה לה שיער בלונדיני עד
הכתפיים, שתמיד הייתה מתלוננת על איך שהוא דליל מדי, ושפתיים
שהיו אפופות עדנה אבל דקות כל כך, שכשהייתה מחייכת הן היו
נמתחות ונעלמות כמעט לחלוטין.
גם בתקופה שהייתי מאוהב בה כל כך שכל רגע בלעדיה לווה בתחושה
פיזית של מחנק עמוק לא חשבתי שהיא יפהפייה.
אוסקר ויילד כתב פעם שהיה לנו קל יותר לזרוק  חפצים אם לא
היינו פוחדים שמישהו אחר ירים אותם. שירלי לא קראה מעולם את
ויילד, כי "בנאדם יכול לכתוב על לחיות או לחיות, ואני נרדמת
אחרי שני עמודים רצופים של לא חשוב איזה ספר", אבל היא הצליחה
לכבול אותי אליה תחת צילה של האמרה המפורסמת.
כל מבט שלה עורר אצלי חשש שהמבט הבא לא יהיה מכוון אלי. כל
נשיקה שלה לוותה בהתרסה עמוקה כל כך, שלעיתים, כשהיינו מתנשקים
נשיקות ארוכות, הייתי פוקח את עיניי בלי לקטוע את הנשיקה- רק
כדי לראות שהיא סגרה אותן אלפית שנייה אחת לפני;
אז הייתה מחניקה חיוך, ואני הייתי מרגיש איך השפתיים המנשקות
שלה נמתחות בעדינות מתחת לשלי.
לשירלי הייתה יכולת בחיבוק אחד לגרום ליד שמאל שלי, שהייתה
כרוכה סביב כתפיה, לקנא ביד ימין שמונחת בעדינות על התחת שלה.
היא הייתה הראשונה שלי, ואני הייתי האחרון בחבר'ה שאיבד את
הבתולין.
אני זוכר את הסיפורים של כולם, על איך ש"הפעם הראשונה שאתה
מזיין מישהי היא תמיד משעממת, כי אתה צריך להיות מעליה, ונורא
עדין, והן מסכימות לשנות תנוחות רק אחרי הפעם העשירית, ולפעמים
עד לפעם העשירית לוקח הרבה זמן, כי יש להן באמצע גם מחזור
ומצבי רוח".
בפעם הראשונה שלנו שירלי התעקשה להיות למעלה, ואני הייתי רחוק
מאוד מלהיות מופתע.
"אנחנו לא מיסיונרים, ואותי אף אחד לא יזיין ואחר כך ירוץ לספר
לחבר'ה";
אז היא העדיפה להיות מעלי, בשליטה, ככה שאי אפשר יהיה להגיד
שאני זיינתי אותה, אלא להפך. בהתחלה לא עמד לי, ואחרי כמה
ניסיונות כושלים אמרתי לה שיכול להיות שזה בגלל שבפעם הראשונה
לבן אסור להיות על הגב, כי מההתרגשות כל הדם מהזין בורח למטה,
אבל שירלי חייכה חיוך שהעלים את השפתיים שלה, ואמרה "אל תהייה
מטומטם, זין זה זין, מה זה חשוב בטן או גב". בניסיון הבא כבר
לא היו בעיות, וכשהיא ראתה שהוא עומד ולא יורד, היא התיישבה
מעלי כששתי ברכיה משני צידי גופי, ולאט לאט, החדירה אותו לתוך
הגוף שלה. עם המגע הראשון, היא פערה עיניים גדולות וחשקה
שיניים ולפני שהמשכנו עצרה ופנתה אלי.
"אני אוהבת אותך. אתה אוהב אותי?"
"אני מאוד אוהב אותך" אמרתי לה, והיא חייכה, לקחה נשימה עמוקה
ולאט לאט התיישבה עלי עד הסוף.
היא הייתה מאוד איטית, ואני התרגשתי לראות את הציצים שלה
מזווית כל כך חדשה; התחלתי לצחוק. הצחוק שלי, כנראה, גרם לה
להרגיש שהיא מאבדת שליטה, ולכן היא התחילה לעלות ולרדת מהר
יותר ויותר, עד שגמרתי והיא רצתה להפסיק.
היא נשכבה לידי, ובלחש שאלה אותי למה צחקתי.
פחדתי שתכעס אם אומר לה שהקפיצות האקראיות של הציצים שלה פשוט
הצחיקו אותי. בהשראת הרגע הצבעתי על ענן גדול שחלף מעלינו.
"הענן הגדול הזה, ממש לפני שנייה נראה כמו קהל גדול של אנשים
שיושבים ביציע ומריעים לנו".
היא הסתובבה על הגב והביטה למעלה.
"איפה?"
"הפסדת אותו כשהיית מעלי, הוא איבד את הצורה שלו כמעט לגמרי".
"קיבינימאט" היא מלמלה, ואני חייכתי. "ממש יציע של אנשים?"
"כן, יציע שלם של אנשים שהריעו לנו"
"יציע גדול או קטן?"

מאז ועד הרבה אחרי הפעם העשירית, שירלי הקפידה לזיין אותי
במקומות ציבוריים מוסתרים חלקית.
לפעמים הייתה מזכירה לי, ובעיקר לעצמה:
"גם כשאתה למעלה, אני זו שמזיינת אותך. שלא יהיה לך ספק
אפילו".

3.
החלומות בחודשים האחרונים, מלבד האירוניה הנבואית שנתגלתה בהם
כמה שבועות אחרי הופעתם, החזירו אלי את הזיכרונות של הפעם
הראשונה שלי עם שירלי, נטולי תום ושמחה וצחוק.
שירלי ואני שכבנו בפעם הראשונה בשטחים החקלאיים מאחורי ביתי,
על גג בונקר קטן שכבר לא היה בשימוש.
התחושה הראשונה בכל החלומות היא הבונקר על גבי העירום. תחושת
הבטון הקרה והמחוספסת מתחלפת בדוקרנות מגרדת. הבונקר כולו עשוי
מקצף מוקשה, כזה שמשתמשים בו באולפנים ליצור סלעים מלאכותיים
כשאין זמן למצוא לוקיישן בטבע.
מיד אחר כך אני בדרך כלל מבחין בזין שלי שגדל בשבעה
סנטימטרים.
שירלי יושבת עלי ערומה לגמרי פרט לנעלי עקב שחורות וגבוהות
ונועצת בי מבט משועמם.
"בוא נגמור עם זה כבר" היא מפטירה לעברי, ואני חודר אליה בלי
להרגיש דבר.
שירלי מתחילה לגנוח בתיאטרליות מוגזמת, בעיניה עדיין אותו מבט
קר ומשועמם.
באותו רגע חולף ענן גדול ואני מבחין בתוכו בגדוד שלם של צלמים,
סאונדמנים ומאפרות.
אני מצביע על השמיים, ואומר "שירלי, הענן שרצית לראות",
אבל היא לא מרימה את העיניים שלה ממני ועונה לי "כדאי שתתרכז
במה שאתה עושה, שלא תפשל את השוט הזה כמו בפעם הקודמת".
בשנייה הזו אני תמיד מתעורר.

אותו חלם חזר על עצמו במשך שבועות ארוכים באקראי,
תופעה שכיחה, כך שמעתי, עם חלומות נבואיים.

מעט אחר כך נתקלתי בשירלי במסדרון של האולפן, בדרך מחדר ההלבשה
לסלון המדומה שבנו על הסט. שירלי לא הבחינה בי, וגם אני לא
זיהיתי אותה.
היא לבשה חלוק רחצה ומתחתיו, כנראה שום דבר.
השחקן הקבוע, שהיה אמור לצלם את הסצנה עם שירלי לא הגיע ולא
ענה לטלפונים.  עוזר צלם צעיר התנדב בהתלהבות יתרה להחליף אותו
באופן חד פעמי, אבל מיידית נבהל  מהמצלמות.
הוא ישב על ספת העור החומה, עליה היה אמור לזיין את שירלי,
ושלח התנצלויות לכל הכיוונים.
"תירגע, קח את הזמן שלך." אמר לו הבמאי "אנחנו לא זזים לשום
מקום.",
ואחר כך קילל את השחקן שהבריז.
היא ישבה לידו רגל על רגל, ערומה ולא מזוהה ועישנה סיגריה
משועממת.
הצעיר פנה אליה.
"אני לא מבין, איך בכלל אמור לעמוד לי מול כל המצלמות,
והמיקרופונים האלו! זה נראה כל כך קל מהצד! חייבת להיות
איזושהי שיטה להתעלם מכל זה.."
"אל תהייה מגוחך", שירלי הפטירה אליו בלי להביט בו, ואיפרה את
הסיגריה על הרצפה.
"זין זה זין. מה זה חשוב, אולפן צילומים או בחושך במיטה של
ההורים".
עוזר הצלם הביט בה המום.

עשרים דקות מאוחר יותר הסצנה צולמה במלואה.
הבטתי בה בפה פעור, תוך כדי שהיא והצעיר מחליפים תנוחות
וגונחים בקולי קולות.
אחרי שהסתיימו הצילומים, היא קמה, ניגשה אלי ומשכה אותי לחדר
ההלבשה.
"אני יודעת שזיהית אותי. זיהיתי אותך לפי הפה שפערת אחרי
שהרגעתי את הבחור".
היא הושיבה אותי בחדר הקטן ונכנסה למקלחת הצמודה.
כשיצאה מהמקלחת חייכה אלי. השפתיים שלה נעלמו כמעט לחלוטין.
"כשראיתי אותו יושב שם, כל כך קרוב אלי, עם הבולבול הרופס שלו
והעיניים המבוהלות, נזכרתי בך, בפעם הראשונה שלנו על הבונקר.
חשבתי שאולי פליטת הפה התמימה הזו תוכל להביא תועל פעם שנייה.

"צדקת."
"אחר כך כשראיתי איך אתה מביט בי במהלך הצילומים, הבנתי שאתה
זה אתה."
"כן, אני זה אני."

רציתי לשאול אותה למה היא מרוויחה כסף דווקא ממשהו כזה, וממתי,
ואיך היא בכלל הגיע לזה, אבל פחדתי שהיא תפנה אותן שאלות גם
אלי, אז שתקתי.

היא התיישבה ליידי, עדיין מחייכת.
מרחוק, כשהבטתי בה על ספת העור החומה, היא נראתה לי שונה;
בוגרת ומאיימת.
מקרוב, ראיתי את העיניים הגדולות, השיער הבלונדיני שהיה דליל
מדי לטעמה, והשפתיים הדקות, שנעלמו לה בין החיוכים.
היא לא הייתה יפהפייה. אבל הגוף שלה נהייה גמיש יותר, היו לה
קווי מתאר ארוכים מאוד וחושניים. עברו כמעט עשר שנים מאז ראיתי
אותה בפעם האחרונה.
היא שאלה אותי אם אני רוצה לבוא אליה לדירה, להשלים על עשרים
שנות חיים.
עשר משלי ועשר משלה.
"מה כבר יש להשלים", אמרתי לה, "בסוף הגענו לאותו מקום".

אבל נסעתי אליה בכל זאת.

אצלה בדירה פתחנו בקבוק יין, ואחרי ששתינו קצת, נשכבנו במיטה.
היא אמרה לי שהיא נורא אהבה אותי,
וגם אני אמרתי לה שאני נורא אהבתי אותה.
אחר כך היא התיישבה עלי, והפעם לא פערה עיניים, וזה היה ממש
בסדר, כי גם לי לא היו בעיות להעמיד.  

למחרת בבוקר, לקחתי את המספר שלה ונסעתי הביתה.
לפני שנכנסתי לאוטו עוד הצלחתי להבחין בשמיים בשני דילדואים
ענקיים ומשהו שנראה לי כמו בלונדינית גונחת. העננים היו לבנים,
אבל אסוציאטיבית, לא היה לי ספק שהבחורה בלונדינית.