חָלַמְתִּי עָלֶיהָ
שֶׁהָיִינוּ שְׁלוֹשָׁה
ועַל אֵיךְ שֶׁחָרְצָה
לָשׁוֹן חמימה.
כִּמְעַט שֶׁשָּׁכַחְתִּי
אֶת הַתְּחוּשָׁה
שעליי הִיא הֵבִיאָה
עִם בֹּש-ֶם גּוּפָה
מְלֵאָה בְּפַשְׁטוּת
מְלֵאָה תַּאֲוָה.
אַחַר כָּךְ
בָּכִיתִי
בִּגְלַל הַתְּחוּשָׁה
שֶׁעָבְרָה וְחָלְפָה
וְעַל שֶׁשָּׁכַחְתִּי
לִזְכֹּר
אֶת רֵיחַ גּוּפָה,
תַּאֲוָה שֶׁהֶחְמִיצָה
לִפְנֵי אָלֶף שָׁנָה
מִי זֹאת הָיְתָה, מָה הִיא הָיְתָה.
הִיא כָּל כָּךְ הִזְדַּקְּנָה,
הַדַּיְסָה כָּךְ נוֹזֶלֶת
עַל הָרִצְפָּה
מִן הַפֶּה שֶׁחָדַל
לְסָפֵק תַּאֲוָה
גַּם אֲנִי כָּאן גוסס
בַּכִּסֵּא שֶׁמּוּלָהּ
בְּבֵית הָאָבוֹת
מְבַקֵּשׁ מְחִילָה
מָה זֶה עָש-ִיתִי
שֶׁהֵבִיא לַקְּלָלָה
קְלָלַת הַזְּקֵנָה
אֵיזֶה עֹנֶשׁ נוֹרָא
מָה זֶה עָש-ִיתִי,
אֱלֹהִים!
לֹא אֵדַע.
|