[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ניקי בלו
/
ענבל

כשיניב כבר התרגל להיות לבד חזרה ענבל.
הוא ישב לבד בחדר, קרא ספר כשהיא באה.
"מה אתה קורא?" שאלה הופכת את הספר כדי שתוכל לראות את הכריכה
"יורדן. אתגר קרת" השיב יניב בשיעמום
"זה הסיפור הזה על הבלש ההוא עם הפיצול אשיות והתיק וה.."
"קראת אותו כבר איזה אלף פעם ענבל, תפסיקי להתלהב!" אמר יניב
טיפה בעצבים.
היא תמיד מתלהבת, הילדה הזאת, מכל דבר. כל פעם שיניב עושה משהו
שמעניין אותה היא קופצת פתאום ומתחילה להתלהב.
"טוב, טוב, תפסיק להיות רגיש כל כך. אתה ממש חמוד כשאתה כועס"
היא חייכה. "מה אנחנו עושים היום?"
"מה שאנחנו עושים כל יום ענבל. מנסים להשתלט על העולם" סינן
לעצמו.
"שמעתי אותך" זרקה ענבל
"ברור ששמעת אותי. אתה שומעת כל מה שאני אומר"
"וגם מה שאתה לא אומר" אמרה, מדגישה את ה- לא במשפטה.
"בגלל זה את צריכה לצאת לי מהראש" התגרה בה יניב.
"אתה לא באמת רוצה להוציא אותי מהראש שלך, נכון?! מתי כבר תודה
שאתה אוהב אותי? אמרת את זה כבר פעם... תפסיק להתנהג כמו...
כמו... כמו! מותר לך להגיד שאתה אוהב אותי ואני לא אחשוב שיש
לך רגשות או משהו. אל תדאג... אני לא אגלה"
"תהיי רצינית ענבל, את יודעת שאמרתי את זה ברגע של חולשה"
הפטיר
"כן כן, חולשה. אבל אני יודעת שאתה חושב עלי ואני יודעת מה אתה
חושב עלי אז איך אתה יכול להגיד לי שאני צריכה לצאת לך
מהראש?!" אמרה בכעס
יניב הביט בה דרך המראה "גם את חמודה כשאת כועסת" אמר שולח לה
חיוך.
ענבל החזירה לו חצי חיוך דרך הראה.
"אז מה שלומך? לאן נעלמת לי לכל כך הרבה זמן? כבר חשבתי שלא
תחזרי"
"מה?! בסך הכל לא הייתי כאן יומיים!" אמרה מופתעת
"נכון...אבל אני לא רגיל שאת נעלמת ליותר מכמה שעות. איפה
היית?"
"הלכתי לחשוב. עלינו" אמרה משפילה את מבטה
"אה... ו... ומה החלטת?" שאל, נימת עצב בקולו
"קשה לי להגיד את זה, אבל אולי בכל זאת כדאי שאני אפסיק לבוא.
לקצת זמן. אנשים עוד יתחילו לחשוב."
"יתחילו לחשוב מה ענבל? שאני משוגע? אני משוגע ענבל?"
"אני לא חושבת אבל אולי אנשים אחרים יחשבו ואז יאשפזו אותך
ואני אעלם לתמיד, אז אולי כדאי רק לקצת זמן"
"ענבלוש... אף אחד לא יקח אותך ממני" אמר, מגביה את קולו
"שששש!!! ישמעו אותך! גם ככה אמא שלך שמעה אותך מדבר איתי יותר
מדי פעמים ואתה יודע שזה מפחיד אותה!"
"שתפחד! לא אכפת לי!" צעק
"היא תאשפז אותך!" אמרה ענבל, מפוחדת לגמרי
" היא לא. את יודעת איך היא... דור ישן כזה, היא מעדיפה להדחיק
בעיות במשפחה. חס וחלילה שמישהו בשכונה ידע שהבן שלה
סכיזופרני"
"אתה לא סכיזופרני " לחשה בעצב "אני לא פיצול שלך. אני אוהבת
אותך"
"אז מה את דואגת מותק?"
ענבל שתקה דקה. "שנמשיך לקרוא?" שאלה מביטה בו דרך המראה
" בכיף בובה" חייך יניב לעצמו. לענבל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"הם יפרסמו את
הסלוגן שלי, הם
יפרסמו את
הסלוגן שלי, הם
יפרסמו את
הסלוגן שלי"

יוצר מיואש
עם משפט מנטרה
חדש.


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/12/04 10:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ניקי בלו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה