בעוד שלושה חודשים
יכנס אדם לגלריה.
הגלריה לא שלו.
השעה תהיה לילה.

הוא יעמוד ערום
כפי שנכנס
מול התמונות
יראה אם הוא משתקף בהן

הוא אינו האומן המציג.
עירומו המלא נבחן מול כל תמונה
עד שהוא מגיע למרכז החדר המרכזי

ושם, הוא מגלה
שהפה הצועק שבתמונה
(שהוא למעשה עיגול אדום מצוייר בחוסר-כשרון)
מקביל בדיוק למרכזו הוא.

הוא אינו מסיג גבול.
הוא יהיה קנה-המידה הבלתי-קרוא
של האמנות הפוסט-מודרנית.

וכל הנבואה הזו ניתנה לי
לא כנבואת הילד
ולא כנבואת השוטה.