אני עומד מחוץ לסנוקר, לבוש בחליפה ונעלי אלגנט שהשאלתי מהארון
של אבא, משקפי שמש מרובעות וקטנות עם מסגרת מוזהבת יושבות על
האף שלי, השיער שלי עומד זקור לאחר מנת ג'ל הגונה והלב שלי
דוהר כמו סוס מרוצים עקב הצפה של רגש יחסית לא מוכר, מעיין
ערבוב של התרגשות ופחד.
אני נכנס פנימה בצעדים מחושבים ותנועה חלקה, המבט שלי חוקר את
המקום ואת האנשים הממלאים אותו, אני נעמד ליד הבר ומתחיל לסקור
את האנשים בחיפוש אחריו, אותו ה"הבן-אדם" שחשב שהוא מעל לכל
באותו ערב יום חמישי כאשר הוא וכמה חברים שלו נכנסו אלי הביתה
בהיעדרי, הכו את אימא שלי, השפילו את סבי הישיש על ידי זה
שהפילו אותו לרצפה ובעטו בו רק בכדי שאחר-כך יוכל לצפות בהרס
הבית... וכמובן לפני שהם עזבו אחד מהם התקרב אל הכלבה שלי, שלף
סכין ופשוט חתך לה את הגרון, ואז הם פשוט עזבו את הבית תוך כדי
שהם משאירים את הכלבה שלי לדמם למוות.
וכל זה קרה כי הם באו לחפש אותי, אני שהייתי באותו זמן בעבודה,
אני שהתחלתי לצאת עם החברה לשעבר שלו חודשיים אחרי שהיא זרקה
אותו, אני הייתי המטרה של האגו הפגוע שלו, אני! לא הבית שלי!
לא המשפחה שלי! ולא הכלבה שלי! אני!!!.
אני שעומד פה עכשיו ומחפש אותו בלבוש שאין פשוט סיכוי שהוא או
מישהו אחר יזהה אותי בו, ואז אני מבחין בו עומד לו לתומו, נשען
על מקל הביליארד שלו ולא דואג כלל לעולם המרושע אשר סובב
אותנו.
אני סוף-סוף מתיישב על שרפרף ליד הבר ומזמין כוס של טקילה עם
סירופ אדום מתוק בתחתית (בשביל להוריד את הטעם), אני לא מעז
להוריד את המבט ממנו, עוקב אחרי כל תנועה שלו, רק מחכה לרגע
הנכון לפעול ואז פתאום זה קרה... הוא הניח את המקל בצד והתחיל
לנוע לכיוון השירותים. אני נעמדתי והתחלתי לנוע בעקבותיו, הוא
נכנס ראשון אני שניות ספורות אחריו.
הוא נכנס לאחד התאים (הוא בטח אחד מאלה שמתביישים לעמוד ליד
גברים אמיתיים במשתנה מתוך חשש שיצחקו עליו...), אני התכופפתי
לבדוק אם יש עוד מישהו בשירותים, ולמזלי לא היה. הורדתי את
הז'קט ותליתי אותו על אחד הווים שהזדקרו מאחד הקירות ונעמדתי
בסמוך לדלת התא שבו הוא נמצא רק מחקה לשמוע את הצליל של המים
יורדים להם לביוב, וברגע ששמעתי את הצליל נדרכתי מוכן לקצת
פעולה, ברגע שדלת התא נפתחה וראיתי את קצה הפרצוף שלו משתרבב
החוצה שלחתי מרפק מהיר לכיוון האף שלו, נשמעה אנקת כאב,
פגעתי... הוא נהדף אחורה ומעוצמת ההדף התיישב על האסלה, נכנסתי
אחריו לתא ונעלתי אחרי את הדלת הוא הביט בי במבט המום ונוטף
פחד לא פחות ממה שהאף שלו נטף דם.
הוא ניסה לקום אבל אני תפשתי אותו בשיער והטחתי אותו בפראות,
בהתלה בקיר לימינו ואז בקיר מאחוריו, עכשיו הוא התמוטט ברווח
שבין האסלה לקיר הצדדי מדמם לו על הרצפה המטונפת, העמדתי אותו
על ברכיו עם הפנים לאסלה, הוא החל אט אט לשוב להכרתו שעזבה
אותו אי שם בין הקיר לרצפה, כעת כבר שמעתי משהוא נכנס לשירותים
ולתוך תא כשני תאים ממני, הוצאתי מהכיס סכין ציד ישנה שסבי נתן
לי לבר-מצווה והעברתי אותה פעם אחת מול עיניו רק בשביל שידע על
מה שעתיד לבוא, ולפני שהוא הספיק להגיב תקעתי אותה הישר לתוך
צוורו מצד ימין והמשכתי לדחוף עד שהיא יצא מהצד השני, נתיזי דם
בעוצמה מסחררת נשפכו משני צידי צוורו (במעין רעש של צינור גינה
שחוסמים לו את הפתח עם האצבע כדי להשפריץ יותר רחוק, רעש
שהתערבב בחרחורים המעצבנים שלו) מיהרתי לדחוף את ראשו אל תוך
האסלה כדי לא ליצור שלולית דם גדולה יותר ממה שהייתה עד עכשיו,
הוא נאבק אולי 10 שניות לפני שהפסיק לזוז (אני מנחש שאובדן הדם
גרם לטביעה מוקדמת) עזבתי את ראשו באסלה שמימיה היו אדומים
(אולי בגלל ליטרים של דם שנשפכו לשם בזמן האחרון) הורדתי את
המים ויצאתי מהתא תוך דכי שאני סוגר אותו מאחורי.
ניגשתי לאחד הכיורים והתחלתי לשטוף את הדם מהידיים (זה לא לקח
הרבה זמן בהתחשב בעובדה שהדם היה טרי) וכשסיימתי עם הידיים
שטפתי את הפנים משאריות הדם שעליו, הרגשתי טעם מלוח בפה (כשדם
משפריץ אז הוא באמת משפריץ) אז שתיתי לגימה של מים לשטוף את
הטעם, לקחתי את הז'קט ויצאתי מהשירותים בדרכי הביתה.
רק כשהגעתי הביתה הורדתי את משקפי השמש ושאר החליפה של אבא
והלכתי להתקלח, כשסיימתי לצחצח שיניים ובפעם הראשונה הבטתי
לעצמי בעיניים כבר לא היה לי טעם מלוח של דם בפה, לא, על קצה
הלשון שלי עמד עכשיו טעם חדש, הטעם המתוק של הנקמה.