שיכורת מחשבות, שוב מנסה להתפכח.
חלום רחוק שבו שום ירח.
אם ללמוד הופך אותך לחכם, איך זה שאני לומדת וטועה כל הזמן?
אולי מכחישה, אולי סתם טיפשה.
במקום חיוך יש מבט רציני, במקום שאני היא הכי לא אני.
נוגעת כמעט ולא מצליחה, מילים שלא נאמרו לעולם לא יצרו שיחה.
הנפש החיה כבר מתה מזמן, החיבוק האחרון שוב נעלם.
הכי מיוחדת, ספק אמיצה ספק מפחדת.
יודעת שזה הסוף, מפנימה שאין כבר טעם, אולי חסרת מעוף רק
להחזיר את הגלגל אל "פעם".
עם השיר שנגמר שוב בורחת דמעה, לחשוף את כל מה שאני מסתירה.
אולי כבר טוב ופשוט לא רואה, אולי הגעגוע הזה עוד יגווע.
יום אחד קשה ויום אחר כבר קל.
אם חלש יכול גם החזק מסוגל.
ישנה שינה עמוקה, האמת שלי כבר לא רחוקה.
אולי הגיע הזמן היום, להבין שזה סוף החלום!