שיער שחור שזור פסים לבנים,
ארוך עד אמצע הגב.
פוסע לי בין גדרות לבנות עתיקות
וריח השלג חוזר לאפי.
תא טלפון צהוב, לחצנים כסופים.
ואז על המדרגות בבית החם
שטיח עבה מקיר לקיר.
המבט החמים שלה - מבט של רגע.
תשוקה בעיניים שלה... שלי.
מאז עבר הרבה...
מאז שישבנו על גדות הירקון
ראשה על החזה שלי...
והנה הן, שלוש סירנות על הסירה.
גופי היה אז נעים למגע
והיתה משיכה.
עם האופניים, או ברגל עד לקצה העיר.
ושם מול ביתה או אז בלילה של ה- 73.
לא העזתי להוציא מילה.
שיערה השחור שזור מחרוזות לבנות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.