שלוש פעימות נגעה בליבי
ולו רק פעם אחת, אולי לא הייתי מי שאני.

בפעם הראשונה בדירה השכנה,
מאחורי הדלת החומה,
גמגמתי כמו ילד קטן
והיא המבוגרת ידעה יותר טוב מכולם.

לא ידעתי האם נגמר,
לא ידעתי שעבר.

בפעם השנייה הייתי תקיף,
הרגשתי גיבור והייתי צריך.
תקופה נפלאה אז עברה עלינו,
חיוך עם קסם, נגעה בכולנו.

היום השבעה-עשר לחודש השמיני
נפרדה בטלפון קצר וענייני.

בפעם השלישית היתה הכואבת מכולם
חברים טובים לא יפרדו לעולם.
וגם שלא היינו קרובים
הוא היה הטוב והיפה ביננו...

לי רק נשארו החלומות
והמטוסים.